ישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי)
-
תשובה לשאלה ב'
מצאנו בפוסקי דורינו נידון האם סומא יכול לברך את ברכת האילנות על סמך הידיעה על כך שהאילנות מלבלבים, או שמא צריך דוקא ראייה ברורה ממש בשביל לברך. הנה בשו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' נ"ג אות ד') כתב להסתפק במי שלא ראה כלל פרחי האילנות, ורק סיפרו לו שהאילנות מלבלבים, ועל סמך שמיעה וידיעה זו נתן שבח והודאה בברכה, שיתכן שלא צריך לחזור ולברך שוב כשיראה אח"כ את האילנות, שאין זה ברור שמש"כ בשו"ע לשון "וראה" הוא תנאי לעכב. ובחזון עובדיה (פסח, עמ' כ"ח) הביא דעת הסוברים (מהרש"ל) שסומא מברך ברכת הלבנה, שאע"פ שאמרו לשון "ראייה" לאו דוקא הוא, וא"כ יתכן שה"ה לענין ברכת האילנות.
והנה זה פשוט שאם באמת אפשר לברך על סמך שמיעה וידיעה בלבד, ק"ו בן בנו של ק"ו שאפשר יהיה לברך על ידיעה ברורה ומוחשית שבאה ע"י תמונה או הסרטה. אך גם אם נאמר שמש"כ השו"ע לשון "וראה" הוא בדוקא, ולא מספיקה ידיעה ושמיעה אלא צריך גם ראייה ממש, מ"מ עדיין יש מקום להסתפק שמא תמונות או הסרטות הבאות להראות את האילנות המלבלבים גם הם בכלל מש"כ השו"ע "וראה אילנות מלבלבין", ואדרבה- לפעמים יש בכח התמונה להמחיש בצורה החזקה ביותר את ה"אילנות מלבלבין" אף יותר מראייה בעלמא, וא"כ יש מקום אמיתי להסתפק שמא אף לכתחילה אפשר יהיה לברך על תמונה או הסרטה של אילנות מלבלבין בניסן.
אבל ראיתי שיש מי שכתב שאין לברך ברכה זו כשרואה את האילן ע"י משקפת שמבוססת ע"י "מראות", דאינו נחשב ראייה. אבל אם המשקפת מבוסס ע"י זכוכית מגדלת, שפיר יכול לברך דרכו (מעשה חמד בשם הגר"י זילברשטיין). ולפי דבריו- על הצד שהראייה מעכבת בברכה, לא נוכל לברך על סמך תמונה או הסרטה או אפילו שידור ישיר בזום וכדו', כי בודאי כל אלו אינם טובים יותר ממשקפת מבוססת מראות.
וגם לפי דברי המקובלים שברכת האילנות אינה רק ברכת השבח גרידא, אלא שתכליתה של הברכה הוא לתקן את הנשמות המגולגלות באילנות ובעשבי השדה ולברר הניצוצות, א"כ בודאי שבראייה של תמונה כל זה אינו שייך.
-
פוסט זה נמחק! -
פוסט זה נמחק! -
פוסט זה נמחק! -
תשובה לשאלה ג'
האם הברכה היא דוקא על ליבלוב האילנות או שמא אף על ליבלוב ירקות ? הפרי מגדים כתב לדייק מדברי הרמב"ם שכתב "היוצא לשדות או לגנות וראה אילנות פורחות", משמע שמברכים דוקא על אילנות. אבל מאידך הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל (הו"ד בספר מעשה חמד סימן ח') כתב לדייק מאותם דברי הרמב"ם לאידך גיסא, שהרמב"ם נקט "היוצא לשדות או לגנות", ובגינות הדרך הוא שגודלים ירקות. ומש"כ הרמב"ם לשון "וראה אילנות", מצינו שגם דברים כגון תבואה או אזוב או פשתן נקראו בלשון הגמרא והמשנה "אילן".
אומנם העולם תפסו כעיקר את הדעה שאין לברך אלא על לבלוב האילנות דוקא ולא על פריחת הירקות, כי הברכה ניתקנה דוקא על האילנות ולא על הירקות. וכמה טעמים מצאנו בזה. (א) אפשר להסביר ע''פ מה שפירש הרא''ה. הרא''ה מסביר שטעם הברכה הוא לשבח את הקב"ה על ההתחדשות שבעצים שהיו יבשים ועתה הם פורחים. דהיינו- בחורף העצים נימצאים במצב של שלכת ולא ניכר הבדל בין עץ חי לעץ יבש. וכעת שהעצים מתחילים לפרוח ניכרת בהם ההתחדשות, ואנחנו מודים לה' על ההתחדשות. ולפי''ז יובן מדוע הברכה לא שייכת על ירקות וכדומה, כי בהם לא ניכרת שום התחדשות. (ב) הערוך השולחן (או''ח רכ''ו, א') כתב שהברכה לה' היא על ההנאות שמגיעות לאדם על אף שהן לא נצרכות לו. האדם מברך על הנאות שאינן הכרחיות כמו פירות האילנות שנועדו רק ליהנות בהן בני אדם (משא''כ הירקות שחשובים כדבר הכרחי, שהרי אמרו בעירובין נ"ה ע"ב שעיר שאין בה ירק אין ת"ח רשאי לדור בה).
והנה טעמו של הערוך השולחן לא יספיק ביחס לסוגי ירקות שאין בהם הכרח לחיי האדם והם דומים בזה לפירות האילן, וכגון תות שדה או מלון או אבטיח. וכאן נצטרך לסברא שכתבנו לעיל ע"פ דברי הרא"ה. ועוד ראיתי מש"כ שברכה זו נתקנה דוקא על אותם דברים המתקיימים משנה לשנה דוגמת העצים, שדוקא בהם ניכרת ההתחדשות. אבל בירקות כגון תותים ואבטיח ומילון שאין מתקיימים משנה לשנה אין ניכרת ההתחדשות, שהתחדשות היא דוקא בדבר קיים שמתחדש. אבל דבר שהוא חדש לגמרי אינו מתחדש אלא חדש.
-
ז'ק סוף סוף הצלחתי לתת לך יותר מלייק אחד על הפוסטים המרתקים
אולי תשלח תמיד כפול? -
פוסט זה נמחק! -
פוסט זה נמחק! -
פינקי אמר בישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי):
ז'ק סוף סוף הצלחתי לתת לך יותר מלייק אחד על הפוסטים המרתקים
אולי תשלח תמיד כפול?לא שלחתי כפול, אלא עקב החסימה בנטפרי נאלצתי ללחוץ כמה פעמים על ''שלח'' כאשר בכל פעם אני מקבל תשובה באנגלית ''חסום ע''י נטפרי''. לא ידעתי שבפועל ההודעות נשלחו.
-
ז'ק אדרבה ואדרבה
-
ז'ק אמר בישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי):
תשובה לשאלה ג'-|
(ב) הערוך השולחן (או''ח רכ''ו, א') כתב שהברכה לה' היא על ההנאות שמגיעות לאדם על אף שהן לא נצרכות לו. האדם מברך על הנאות שאינן הכרחיות כמו פירות האילנות שנועדו רק ליהנות בהן בני אדם (משא''כ הירקות שחשובים כדבר הכרחי, שהרי אמרו בעירובין נ"ה ע"ב שעיר שאין בה ירק אין ת"ח רשאי לדור בה).רש"י מסביר אין תלמיד חכם כו' לפי שהירק טוב למאכל ונלקח בזול ויכול לעסוק בתורה. השאלה מה נקרא ירק? רק העשבים כמו חסה פטרוזליה שמיר וכד'? או גם מה שאנחנו קוראים להם ירקות, כמו מלפפון עגבניה פלפל וכד'?
ואולי הרש"י הוא רמז לתשובה על השאלה אם צריך לבטל מלימודו עבור ברכת האילנות...??? -
תשובה לשאלה ד'
הנה הסכמת כמעט כלל הפוסקים היא שברכת האילנות אינה אלא אך ורק על אילני פרי ולא על אילני סרק, שהרי הברכה עיקרה הוא על הטוב וההנאה שיגיעו לאדם מהאילנות בכך שעתידים לתת פריים, וזה שאנו מסיימים "להנות בהם בני אדם". וזה ג"כ הטעם לברך עליהם בשעת הפריחה, כי אז ניכר שהם עתידים להוציא פירות. (ערוך השולחן או"ח סימן רכ"ו).
אבל האשל אברהם (בוטשאטש) סימן רכ"ו כתב להסתפק שמא אפשר לברך גם על אילני סרק. והיעב"ץ בספר מור וקציעה (סימן רכ"ה) כתב שיש לברך גם על אילנות סרק מלבלבין.
ובשו"ת שבט הלוי (ח"ו סימן נ"ג) נשאל על מי שבירך על אילן סרק האם צריך לחזור ולברך, כי הברכה היא דוקא על אילני מאכל, או שמא יש לחוש לדעת המור וקציעה שגם על אילני סרק אפשר לברך. כתב השבט הלוי שלא יחזור לברך, ולא בגלל ספק ברכה, אלא שברכה זו ברכת שבח על בריות טובות ואילנות טובות- מאכל וסרק, וכיון שנתן הודאה עליהם לא צריך לברך עוד. ועוד-שגם יש להסתפק שמא אפשר לברך על סמך ידיעה אף בלא ראייה ממש, וא"כ גם על הצד הזה אפשר שנפטר בברכה שבירך מחמת הידיעה.
ולכן נאמר להרשל שלאחר שבירך על אילני סרק לא יחזור ויברך. (וכן כתב גם בספר הלכה ברורה חלק י"א סימן רכ"ו סעיף ט', וכן בספר ילקוט יוסף פסח ח"א הלכות ברכת האילנות סעיף ז').
ומ"מ ראוי שהרשל יחפש מישהו שעדיין לא בירך את ברכת האילנות ויבקש ממנו לכוין בברכתו להוציא גם אותו.
-
ז'ק
על הרעמים שנשמעים פה מעזה צריך לברך? -
פינקי אמר בישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי):
ז'ק
על הרעמים שנשמעים פה מעזה צריך לברך?על שמועות טובות מברך ''הטוב והמטיב''
-
שאלה ט'
הגברת פורטונה אלמקייס (אשתו של ג'וג'ו אלמקייס מהשאלה הקודמת) שמעה מבעלה על חשיבות ברכת האילנות. בעוד בעלה עסוק במשך כל ימות השבוע בכל שעות היממה בלמכור גרוטאות שנקראות ''מכוניות'' בבוטיק האוטו, ולא מוצא זמן פנוי לברך את ברכת האילנות, לאשתו פורטונה יש זמן פנוי בשפע. וכך מוצאת פורטונה את עצמה מרימה טלפון למחותנת שלה מרת שרה באסה קופרשטיין, ושואלת אותה מה דעתה על הרעיון שהן תיפגשנה, ומרת שרה באסה תיקח אותה לברך את ברכת האילנות. מרת שרה באסה עונה לה שצריך לראות האם נשים חייבות או רשאיות בכלל לברך את ברכת האילנות.
התוכלו לענות לשתי הגברות הנכבדות מה הדין ?
-
ירושלמית אמר בישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי):
ז'ק אמר בישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי):
תשובה לשאלה ג'-|
(ב) הערוך השולחן (או''ח רכ''ו, א') כתב שהברכה לה' היא על ההנאות שמגיעות לאדם על אף שהן לא נצרכות לו. האדם מברך על הנאות שאינן הכרחיות כמו פירות האילנות שנועדו רק ליהנות בהן בני אדם (משא''כ הירקות שחשובים כדבר הכרחי, שהרי אמרו בעירובין נ"ה ע"ב שעיר שאין בה ירק אין ת"ח רשאי לדור בה).רש"י מסביר אין תלמיד חכם כו' לפי שהירק טוב למאכל ונלקח בזול ויכול לעסוק בתורה.
את הראיה לדברי הערוך השולחן מהגמ' בעירובין (נ"ה ע"ב) לכך שהירקות נחשבים כדבר הכרחי ראיתי שהביא בספר חשוב מאחד ממחברי דורינו. אבל באמת נראה שאין שום ראיה מהגמ' בעירובין לכך שירק נחשב כדבר חיוני שא"א בלעדיו, וזה כפי שהבאת את דברי רש"י בסוגיא בעירובין שם שכתב שהענין הוא משום שהירק טוב למאכל ונלקח בזול, וממילא יכול לעסוק בתורה. (וכן כתבו בתוס' שם ד"ה כל). נמצא שזה בעיקר ענין פרקטי ולא ענין בריאותי- קיומי, משהו בסגנון "עיר שאין בה רשת מזון מוזלת" אסור לת"ח לגור בה כי היא לא מתאימה לו כלכלית.
ואדרבה- יש להביא ראיה שזה ענין פרקטי גרידא ולא נושא בריאותי- קיומי, שהנה הרמב"ם (פ"ד מהלכות דעות הכ"ג) כתב, וז"ל: כל עיר שאין בה עשרה דברים הללו אין ת"ח רשאי לדור בתוכה, ואלו הן: רופא, אומן, בית המרחץ, בית הכסא, מים מצויין כגון נהר או מעין, ובית הכנסת ומלמד תינוקות ולבלר, וגבאי צדקה, ובית דין מכין וחובשין, עכ"ל. ומקשים מדוע הרמב"ם לא מנה גם את מה שמובא בגמ' בעירובין שעיר שאין בה ירק אין ת"ח רשאי לדור בה. וכתב היד דוד (שם) ליישב שהרמב"ם העתיק את דברי הברייתא בסנהדרין (י"ז ע"ב), ושם לא מנו בתוך הדברים את זה שעיר שאין בה ירק אסור לת"ח לדור בה. וי"ל שהטעם הוא משום שהברייתא בסנהדרין מנתה רק דברים הנצרכים לאדם (עיר שעושים בה צדקה ומשפט, שיש בה רופא ומוסדות חינוך ובתי כנסת, ושאר דברים הנחוצים מבחינה בריאותית. אבל הענין לגור בעיר שיש בה ירק הוא רק משום שעי"ז יכול לעסוק בתורה. אבל מי שיכול לעסוק בתורה גם כשאין לו ירקות, יכול לדור בעיר שאין בה ירק.
ומאותה ברייתא במסכת סנהדרין אפשר שיש להעיר על דברי הערוך השולחן, שבסוף הברייתא מובא: משום רבי עקיבא אמרו שצריך שיהיה בעיר אף מיני פירות מפני שמיני פירות מאירים את העיניים. הנה אנו רואים שגם הפירות נחשבים כדבר חיוני ולא רק הירקות. וגם בלא"ה יש להעיר, שהרי בודאי שיש פירות שהם נחשבים כהכרחיים כגון הזית שממנו עושים שמן וכן הגפן שממנה עושים יין, וכן עוד כמה מיני פירות שהם טובים ומועילים לא פחות מהירקות ואף יותר, וכאותם פירות שהם משבעת המינים. ומאידך יש ירקות שהם בגדר של הנאה לא הכרחית, כגון תות שדה ומלון ואבטיח. ואולי י"ל שרוב הירקות הם קרובים להיות מאכל הכרחי, ולכן לא חילקו בהם. ומאידך רוב הפירות הם הנאה שמגיעה לאדם אע"פ שהיא לא נצרכת לו.
-
תשובה לשאלה ה'
מלשון הגמרא בברכות מ"ג ע"ב וכן מלשון הרמב"ם והשו"ע משמע לכאורה שאין חובה לצאת ולחפש אחר אילנות מלבלבין כדי לברך עליהם, אלא שהיוצא ורואה הוא שמברך. וכן הוא הדין בברכות הראיה והשבח שאין ענין לחזר והשתדל במיוחד אחר הברכות, אלא שאם נזדמן לו מברך.
ובפרקי אבות פ"ג מ"ז רבי שמעון אומר- המהלך בדרך ושונה, ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו. ופירש שם הברטנורא דאשמועינן רבותא, שאע"פ שהוא מפסיק בכדי לברך, אפ"ה מעלין עליו כאילו מתחייב בנפשו מפני שהפסיק ממשנתו.
ולפי"ז צדקו לכאורה דברי הגאון רבי אלחנן שטוען שלהפסיק מלימודו בכדי לברך ברכת האילנות הוא בבחינת ביטול תורה, שהרי אין חובה לכאורה להשתדל במיוחד אחר הברכות, ואפילו אם אדם כן נזדמן למקום שיש בו אילנות, מ"מ אם הוא באמצע לימודו אין לו להפסיק.
אך אנו נאמר לגאון רבי אלחנן שמנהג ישראל תורה הוא, והמנהג הוא בכל המקומות להשתדל בברכה זו, וגדולי עולם השתדלו בה מאוד ולא חששו לביטול תורה, אלא מיד בר"ח ניסן לאחר מוסף הזדרזו לצאת למקום בו יש אילנות מלבלבין בכדי לברך את הברכה ברוב עם, כי אם זה שחלקם לא הקפידו לברך את הברכה דוקא מחוץ לעיר, וסמכו על דעת המקילים לברך בתוך העיר וזאת בגלל הטורח וביטול התורה שיש ביציאה מחוץ לעיר. והאדר"ת כתב: הייתי זהיר וזריז לקיים דברי חז"ל הקדושים לברך בימי ניסן. גם חזרתי לברך בבוקר בעת תפילת שחרית שהיו בביתי המון להתפלל, וברכתיה אחר התפילה כדי לזכות את הרבים שאינם יודעים כלל מדין זה, עכ"ל. ובערוך השולחן כתב שברכה זו רפויה אצל ההמון, אבל כל ת"ח ויראי ה' נזהרין בברכה זו. וכן בספר תשובות והנהגות (ח"א סי' ק"צ) כתב שמידת חסידות לחפש לברך ברכה זו. ובשם מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל כתבו שמרגע שיודע מהתחדשות האילנות אפשר שיש חיוב לברך לפי הדעות הסוברות שסומא חייב לברך ברכת הלבנה.
ובמיוחד לפי דברי המקובלים יש ענין מיוחד בברכה זו שיש בה תיקון גדול לנשמות המגולגלות באילנות ובעשבי השדה, ואותן נשמות הבאות לידי תיקונן ע"י הברכה מכירות טובה גדולה למי שזכה לתקן אותן כמובא בספרים.
ועל כן אנו נאמר לגאון רבי אלחנן, אע"פ שמעיקר הדין יתכן שאינך חייב להשתדל אחר הברכה, ובמיוחד שאתה חושש לביטול תורה, אך פוק חזי מה עלמא דבר (צא וראה מה העולם נוהגים), ואל תהא צדיק הרבה במקום שגדולים מאיתנו לא חששו לביטול תורה, ואדרבה- הזדרזו וזירזו על הברכה הזאת מאוד.
-
שאלה י'
למרות רצונן של הגב' פורטונה אלמקייס ושל שרה באסה קופרשטיין להיפגש כדי לברך את ברכת האילנות, עקב הטירדות הרבות של ערב הפסח לא יצא הדבר אל הפועל. יומיים לפני הפסח, הגב' פורטונה אלמקייס מרימה טלפון למחותנת שלה שרה באסה ואומרת לה: "שרה נשמה- עבדת כל כך קשה להכין את הבית לפסח. מגיע לך קצת נופש. כשהייתי בבית של שמחה וז'קלין ביבנאל ראיתי באיזה עיתון של חרדים שיש חופשת חול המועד פסח מהממת בביטומי שבגאורגיה. אז אולי כדאי שניקח את שמחה וז'קלין וניסע לשם כולנו יחד? נותרו מקומות אחרונים. ג'וג'ו אומר שהחופשה עליו".
שרה באסה שומעת את דברי פורטונה, ועונה לה במבוכה: "יכול להיות שתהיה לי בעיה עם האוכל בפסח כי אני לא אוכלת הרבה דברים". פוטונה שומעת ועונה לה: "שרה כפרה, גם אני בדיאטה, אבל מלשבור את הדיאטה כמה ימים לא יקרה אסון''. שומעת אותה שרה באסה ועונה לה: "זה לא דיאטה, זה ענין של כשרות האוכל בפסח, אני לא אוכלת הרבה דברים". ''זאת הבעיה"? שואלת פורטונה, "אם ככה אין בעיה, כי כתוב במודעה בעיתון של החרדים שהחופשה מתאימה לכל סוגי האוכלוסיה. החופשה היא בהשגחת הרב זעליג אפללו שליט''א אב''ד דק''ק ויזניץ- טוניס והגלילות, וכוללת ארבעה מסלולי כשרות, לאוכלי שרויה וקטניות (עדות המזרח), ללא חשש שרויה וקיטניות (חסידים), לאוכלי שרויה ללא קטניות (ליטאים), ולאוכלי קטניות ללא שרויה (ספרדים חסידים). אז נראה לי שלא צריכה להיות לך בעיה". ''אני אתייעץ עם מוטי בעלי ואחזיר לך תשובה'' עונה שרה.
בשעות הערב מרימה שרה באסה טלפון לפורטונה ומבשרת לה שמבחינתה ומבחינת מוטי זה יכול להיות דוקא רעיון נחמד. וכך בב' דחוה''מ פסח מוצאים את עצמם שרה באסה ומוטי ופורטונה וג'וג'ו ושמחה וז'קלין עושים את דרכם לנופש פסח בביטומי שבגאורגיה.
לאחר הגיעם לבית המלון והתמקמותם בחדרים, יצאו שלושת הזוגות לטייל קצת בטבע. והנה בתחילת הסיור הם מגיעים למקום שבו יש פריחה מהממת של עצי פרי. ופתאום ניזכרות פורטונה ושרה באסה וגם ג'וג'ו, הרי עדיין לא יצא לנו לברך את ברכת האילנות ! אין לך פריחה שראוי לברך עליה כמו הפריחה הזאת! איזה יופי מהמם ! אבל מוטי מתחיל להסתפק, הרי אנחנו בחוץ לארץ, אפשר לברך על הפריחה כאן את ברכת האילנות ?
-
שאלה י''א
במסגרת הנופש בביטומי בגאורגיה, נוצרה היכרות וידידות בין מוטי קופרשטיין לבין המשגיח הרב זעליג אפללו שליט''א. הרב זעליג אפללו התרשם ממוטי ומידיעותיו ומיראת השמים שלו.
לקראת חגי תשרי מתקשר הרב זעליג אפללו למוטי קופרשטיין ומציע לו הצעה. ''אני הולך לתת השגחה על נופש סוכות במלבורן שבאוסטרליה. אני זקוק לצוות של רבנים שיעזרו עם ההשגחה וגם ידאגו לפעילות רוחנית במסגרת הנופש. אתה נראה לי מתאים לזה. שכר נאה מאוד בצידו, וכמובן שהאירוח של כל המשפחה המורחבת על חשבון המארגנים''.
מוטי מתייעץ עם שרה באסה אשתו שדוקא מתלהבת מהרעיון, וכך מוצא מוטי את עצמו מתקשר למחותן שלו ג'וג'ו ומציע לו שהפעם הוא רוצה לארח אותו ואת פורטונה לחופשת סוכות באוסטרליה יחד עם הזוג הצעיר שמחה וז'קלין. וכך חצי שנה לאחר נופש הפסח בביטומי שבגאורגיה, מוצאים את עצמם שלושת הזוגות שוב בנופש משותף, והפעם במלבורן שבאוסטרליה.
בימי חול המועד סוכות יצאו שלושת הזוגות לסיור משותף בטבע, וכאן שוב חוזר המחזה מלפני חצי שנה בחוה''מ פסח. במקום בו הם מסיירים פורחים כעת עצי הפרי בפריחה מרהיבה, כי באוסטרליה כעת רק הסתיימה עונת החורף והתחילה עונת האביב. שלושת הזוגות עומדים ומתפעלים מהיופי של הפריחה, ופתאום ג'וג'ו ופורטונה שואלים את מוטי ושרה באסה, מה עם ברכת האילנות? צריך לברך את ברכת האילנות? הרי כאן באוסטרליה כעת זה האביב, וחודש תשרי באוסטרליה הוא כמו חודש ניסן בארץ ישראל?
-
תשובה לשאלה ו'
"אילנות טובות" או "אילנות טובים" ? לכאורה מצד דקדוק הלשון צריך לומר "אילנות טובים", שהרי "אילן" הוא לשון זכר לא לשון נקבה. אבל בגמ' ובפוסקים וכמעט בכל הספרים הגירסא היא "אילנות טובות". (חוץ מספרים בודדים שמצאנו בתוך דבריהם שנקטו לשון "אילנות טובים" וכפי הנוסח שהזכיר פינקי).
אז מדוע "אילנות טובות" ? הרי זה לכאורה לא מתאים עם כללי הדקדוק ?
באגרות הפרי מגדים (אגרת ב', ערך לבלוב) כתב, וז"ל: אילנות ''טובות'' כן היא הנוסחא בגמרא ובשו''ע. ובסידור עם ויעתר יצחק כתב ''טובים'', הפך ''נשים שאננות''. ולדידי אין לשנות הנוסחא, ובקיבוץ נקבות כמו אבות אף שהוא תואר, וגם יש באילן נקבה כמרכיבין דקלים, עכ''ל. והנה הסידור אותו הביא הפרי מגדים (ויעתר יצחק) שגורס ''טובים'', ידוע שמחברו היה מהמשכילים, וגדולי הדורות החרימו את ספריו וכתבו ששומר נפשו ירחק מהם. אך בלאו הכי כותב הפרי מגדים שגם לפי כללי הדקדוק אפשר לומר על אילנות לשון נקבה, כי בקיבוץ הכולל זכרים ונקבות שייך לומר על אותו קיבוץ גם לשון נקבה.
ובספר דרך שיחה (עמ' תרפ''ג) הביא בשם הגרח''ק זצוק''ל שציין לדברי התיו''ט (נזיר ב', ב') שכתב: אמר החכם הראב''ע כל אשר אין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו, עכ''ל. א''כ בדבר שאין בו רוח חיים שייך לשון זכר ונקבה.
אך עדיין יש לעיין, שאף אם אין זה עומד בסתירה לכללי הדקדוק, עדיין יש לעיין מדוע חז''ל תקנו לומר ''אילנות טובות'' בלשון נקבה, ולא ''אילנות טובים'' בלשון זכר כפי המורגל בכל מקום?
ובספר תל תלפיות (שנת התרסא מחברת ט' סימן ע''ח) כתב לפרש שבכוונה נקטו לשון נקבה, להשמיענו שדוקא בעץ עושה פרי מברך, שהרי הברכה נתקנה דוקא על פרחים שעתידים לצאת מהם פירות, וכידוע שבטבע העולם הוא שהעצים ממין נקבה הם שמוציאים פירות ולא עצים זכרים. ''על כן הנוסח בברכה אילנות טובות לשון נקבה- להורות שהברכה דוקא על פרחי אילנות נקבה העושות פירות ליהנות בהם, משא"כ אילן זכר המלבלב אין לברך עליו, כי פרחו כאבק יעלה מבלי עשות פרי למאכל ליהנות בהם, ודברי חז"ל עם סדורי נוסחותיהם מזוקקים שבעתים ברוך שבחר בהם ובמשנתם'', עכ"ל התל תלפיות.
