ישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי)

[ז'ק]

פינקי אמר בישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי):

ז'ק
על הרעמים שנשמעים פה מעזה צריך לברך?

על שמועות טובות מברך ''הטוב והמטיב''

[ז'ק]

שאלה ט'

הגברת פורטונה אלמקייס (אשתו של ג'וג'ו אלמקייס מהשאלה הקודמת) שמעה מבעלה על חשיבות ברכת האילנות. בעוד בעלה עסוק במשך כל ימות השבוע בכל שעות היממה בלמכור גרוטאות שנקראות ''מכוניות'' בבוטיק האוטו, ולא מוצא זמן פנוי לברך את ברכת האילנות, לאשתו פורטונה יש זמן פנוי בשפע. וכך מוצאת פורטונה את עצמה מרימה טלפון למחותנת שלה מרת שרה באסה קופרשטיין, ושואלת אותה מה דעתה על הרעיון שהן תיפגשנה, ומרת שרה באסה תיקח אותה לברך את ברכת האילנות. מרת שרה באסה עונה לה שצריך לראות האם נשים חייבות או רשאיות בכלל לברך את ברכת האילנות.

התוכלו לענות לשתי הגברות הנכבדות מה הדין ?

[ז'ק]

ירושלמית אמר בישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי):

ז'ק אמר בישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי):

תשובה לשאלה ג'-|
(ב) הערוך השולחן (או''ח רכ''ו, א') כתב שהברכה לה' היא על ההנאות שמגיעות לאדם על אף שהן לא נצרכות לו. האדם מברך על הנאות שאינן הכרחיות כמו פירות האילנות שנועדו רק ליהנות בהן בני אדם (משא''כ הירקות שחשובים כדבר הכרחי, שהרי אמרו בעירובין נ"ה ע"ב שעיר שאין בה ירק אין ת"ח רשאי לדור בה).

רש"י מסביר אין תלמיד חכם כו' לפי שהירק טוב למאכל ונלקח בזול ויכול לעסוק בתורה.

את הראיה לדברי הערוך השולחן מהגמ' בעירובין (נ"ה ע"ב) לכך שהירקות נחשבים כדבר הכרחי ראיתי שהביא בספר חשוב מאחד ממחברי דורינו. אבל באמת נראה שאין שום ראיה מהגמ' בעירובין לכך שירק נחשב כדבר חיוני שא"א בלעדיו, וזה כפי שהבאת את דברי רש"י בסוגיא בעירובין שם שכתב שהענין הוא משום שהירק טוב למאכל ונלקח בזול, וממילא יכול לעסוק בתורה. (וכן כתבו בתוס' שם ד"ה כל). נמצא שזה בעיקר ענין פרקטי ולא ענין בריאותי- קיומי, משהו בסגנון "עיר שאין בה רשת מזון מוזלת" אסור לת"ח לגור בה כי היא לא מתאימה לו כלכלית.

ואדרבה- יש להביא ראיה שזה ענין פרקטי גרידא ולא נושא בריאותי- קיומי, שהנה הרמב"ם (פ"ד מהלכות דעות הכ"ג) כתב, וז"ל: כל עיר שאין בה עשרה דברים הללו אין ת"ח רשאי לדור בתוכה, ואלו הן: רופא, אומן, בית המרחץ, בית הכסא, מים מצויין כגון נהר או מעין, ובית הכנסת ומלמד תינוקות ולבלר, וגבאי צדקה, ובית דין מכין וחובשין, עכ"ל. ומקשים מדוע הרמב"ם לא מנה גם את מה שמובא בגמ' בעירובין שעיר שאין בה ירק אין ת"ח רשאי לדור בה. וכתב היד דוד (שם) ליישב שהרמב"ם העתיק את דברי הברייתא בסנהדרין (י"ז ע"ב), ושם לא מנו בתוך הדברים את זה שעיר שאין בה ירק אסור לת"ח לדור בה. וי"ל שהטעם הוא משום שהברייתא בסנהדרין מנתה רק דברים הנצרכים לאדם (עיר שעושים בה צדקה ומשפט, שיש בה רופא ומוסדות חינוך ובתי כנסת, ושאר דברים הנחוצים מבחינה בריאותית. אבל הענין לגור בעיר שיש בה ירק הוא רק משום שעי"ז יכול לעסוק בתורה. אבל מי שיכול לעסוק בתורה גם כשאין לו ירקות, יכול לדור בעיר שאין בה ירק.

ומאותה ברייתא במסכת סנהדרין אפשר שיש להעיר על דברי הערוך השולחן, שבסוף הברייתא מובא: משום רבי עקיבא אמרו שצריך שיהיה בעיר אף מיני פירות מפני שמיני פירות מאירים את העיניים. הנה אנו רואים שגם הפירות נחשבים כדבר חיוני ולא רק הירקות. וגם בלא"ה יש להעיר, שהרי בודאי שיש פירות שהם נחשבים כהכרחיים כגון הזית שממנו עושים שמן וכן הגפן שממנה עושים יין, וכן עוד כמה מיני פירות שהם טובים ומועילים לא פחות מהירקות ואף יותר, וכאותם פירות שהם משבעת המינים. ומאידך יש ירקות שהם בגדר של הנאה לא הכרחית, כגון תות שדה ומלון ואבטיח. ואולי י"ל שרוב הירקות הם קרובים להיות מאכל הכרחי, ולכן לא חילקו בהם. ומאידך רוב הפירות הם הנאה שמגיעה לאדם אע"פ שהיא לא נצרכת לו.

[ז'ק]

תשובה לשאלה ה'

מלשון הגמרא בברכות מ"ג ע"ב וכן מלשון הרמב"ם והשו"ע משמע לכאורה שאין חובה לצאת ולחפש אחר אילנות מלבלבין כדי לברך עליהם, אלא שהיוצא ורואה הוא שמברך. וכן הוא הדין בברכות הראיה והשבח שאין ענין לחזר והשתדל במיוחד אחר הברכות, אלא שאם נזדמן לו מברך.

ובפרקי אבות פ"ג מ"ז רבי שמעון אומר- המהלך בדרך ושונה, ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו. ופירש שם הברטנורא דאשמועינן רבותא, שאע"פ שהוא מפסיק בכדי לברך, אפ"ה מעלין עליו כאילו מתחייב בנפשו מפני שהפסיק ממשנתו.

ולפי"ז צדקו לכאורה דברי הגאון רבי אלחנן שטוען שלהפסיק מלימודו בכדי לברך ברכת האילנות הוא בבחינת ביטול תורה, שהרי אין חובה לכאורה להשתדל במיוחד אחר הברכות, ואפילו אם אדם כן נזדמן למקום שיש בו אילנות, מ"מ אם הוא באמצע לימודו אין לו להפסיק.

אך אנו נאמר לגאון רבי אלחנן שמנהג ישראל תורה הוא, והמנהג הוא בכל המקומות להשתדל בברכה זו, וגדולי עולם השתדלו בה מאוד ולא חששו לביטול תורה, אלא מיד בר"ח ניסן לאחר מוסף הזדרזו לצאת למקום בו יש אילנות מלבלבין בכדי לברך את הברכה ברוב עם, כי אם זה שחלקם לא הקפידו לברך את הברכה דוקא מחוץ לעיר, וסמכו על דעת המקילים לברך בתוך העיר וזאת בגלל הטורח וביטול התורה שיש ביציאה מחוץ לעיר. והאדר"ת כתב: הייתי זהיר וזריז לקיים דברי חז"ל הקדושים לברך בימי ניסן. גם חזרתי לברך בבוקר בעת תפילת שחרית שהיו בביתי המון להתפלל, וברכתיה אחר התפילה כדי לזכות את הרבים שאינם יודעים כלל מדין זה, עכ"ל. ובערוך השולחן כתב שברכה זו רפויה אצל ההמון, אבל כל ת"ח ויראי ה' נזהרין בברכה זו. וכן בספר תשובות והנהגות (ח"א סי' ק"צ) כתב שמידת חסידות לחפש לברך ברכה זו. ובשם מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל כתבו שמרגע שיודע מהתחדשות האילנות אפשר שיש חיוב לברך לפי הדעות הסוברות שסומא חייב לברך ברכת הלבנה.

ובמיוחד לפי דברי המקובלים יש ענין מיוחד בברכה זו שיש בה תיקון גדול לנשמות המגולגלות באילנות ובעשבי השדה, ואותן נשמות הבאות לידי תיקונן ע"י הברכה מכירות טובה גדולה למי שזכה לתקן אותן כמובא בספרים.

ועל כן אנו נאמר לגאון רבי אלחנן, אע"פ שמעיקר הדין יתכן שאינך חייב להשתדל אחר הברכה, ובמיוחד שאתה חושש לביטול תורה, אך פוק חזי מה עלמא דבר (צא וראה מה העולם נוהגים), ואל תהא צדיק הרבה במקום שגדולים מאיתנו לא חששו לביטול תורה, ואדרבה- הזדרזו וזירזו על הברכה הזאת מאוד.

[ז'ק]

שאלה י'

למרות רצונן של הגב' פורטונה אלמקייס ושל שרה באסה קופרשטיין להיפגש כדי לברך את ברכת האילנות, עקב הטירדות הרבות של ערב הפסח לא יצא הדבר אל הפועל. יומיים לפני הפסח, הגב' פורטונה אלמקייס מרימה טלפון למחותנת שלה שרה באסה ואומרת לה: "שרה נשמה- עבדת כל כך קשה להכין את הבית לפסח. מגיע לך קצת נופש. כשהייתי בבית של שמחה וז'קלין ביבנאל ראיתי באיזה עיתון של חרדים שיש חופשת חול המועד פסח מהממת בביטומי שבגאורגיה. אז אולי כדאי שניקח את שמחה וז'קלין וניסע לשם כולנו יחד? נותרו מקומות אחרונים. ג'וג'ו אומר שהחופשה עליו".

שרה באסה שומעת את דברי פורטונה, ועונה לה במבוכה: "יכול להיות שתהיה לי בעיה עם האוכל בפסח כי אני לא אוכלת הרבה דברים". פוטונה שומעת ועונה לה: "שרה כפרה, גם אני בדיאטה, אבל מלשבור את הדיאטה כמה ימים לא יקרה אסון''. שומעת אותה שרה באסה ועונה לה: "זה לא דיאטה, זה ענין של כשרות האוכל בפסח, אני לא אוכלת הרבה דברים". ''זאת הבעיה"? שואלת פורטונה, "אם ככה אין בעיה, כי כתוב במודעה בעיתון של החרדים שהחופשה מתאימה לכל סוגי האוכלוסיה. החופשה היא בהשגחת הרב זעליג אפללו שליט''א אב''ד דק''ק ויזניץ- טוניס והגלילות, וכוללת ארבעה מסלולי כשרות, לאוכלי שרויה וקטניות (עדות המזרח), ללא חשש שרויה וקיטניות (חסידים), לאוכלי שרויה ללא קטניות (ליטאים), ולאוכלי קטניות ללא שרויה (ספרדים חסידים). אז נראה לי שלא צריכה להיות לך בעיה". ''אני אתייעץ עם מוטי בעלי ואחזיר לך תשובה'' עונה שרה.

בשעות הערב מרימה שרה באסה טלפון לפורטונה ומבשרת לה שמבחינתה ומבחינת מוטי זה יכול להיות דוקא רעיון נחמד. וכך בב' דחוה''מ פסח מוצאים את עצמם שרה באסה ומוטי ופורטונה וג'וג'ו ושמחה וז'קלין עושים את דרכם לנופש פסח בביטומי שבגאורגיה.

לאחר הגיעם לבית המלון והתמקמותם בחדרים, יצאו שלושת הזוגות לטייל קצת בטבע. והנה בתחילת הסיור הם מגיעים למקום שבו יש פריחה מהממת של עצי פרי. ופתאום ניזכרות פורטונה ושרה באסה וגם ג'וג'ו, הרי עדיין לא יצא לנו לברך את ברכת האילנות ! אין לך פריחה שראוי לברך עליה כמו הפריחה הזאת! איזה יופי מהמם ! אבל מוטי מתחיל להסתפק, הרי אנחנו בחוץ לארץ, אפשר לברך על הפריחה כאן את ברכת האילנות ?

[ז'ק]

שאלה י''א

במסגרת הנופש בביטומי בגאורגיה, נוצרה היכרות וידידות בין מוטי קופרשטיין לבין המשגיח הרב זעליג אפללו שליט''א. הרב זעליג אפללו התרשם ממוטי ומידיעותיו ומיראת השמים שלו.

לקראת חגי תשרי מתקשר הרב זעליג אפללו למוטי קופרשטיין ומציע לו הצעה. ''אני הולך לתת השגחה על נופש סוכות במלבורן שבאוסטרליה. אני זקוק לצוות של רבנים שיעזרו עם ההשגחה וגם ידאגו לפעילות רוחנית במסגרת הנופש. אתה נראה לי מתאים לזה. שכר נאה מאוד בצידו, וכמובן שהאירוח של כל המשפחה המורחבת על חשבון המארגנים''.

מוטי מתייעץ עם שרה באסה אשתו שדוקא מתלהבת מהרעיון, וכך מוצא מוטי את עצמו מתקשר למחותן שלו ג'וג'ו ומציע לו שהפעם הוא רוצה לארח אותו ואת פורטונה לחופשת סוכות באוסטרליה יחד עם הזוג הצעיר שמחה וז'קלין. וכך חצי שנה לאחר נופש הפסח בביטומי שבגאורגיה, מוצאים את עצמם שלושת הזוגות שוב בנופש משותף, והפעם במלבורן שבאוסטרליה.

בימי חול המועד סוכות יצאו שלושת הזוגות לסיור משותף בטבע, וכאן שוב חוזר המחזה מלפני חצי שנה בחוה''מ פסח. במקום בו הם מסיירים פורחים כעת עצי הפרי בפריחה מרהיבה, כי באוסטרליה כעת רק הסתיימה עונת החורף והתחילה עונת האביב. שלושת הזוגות עומדים ומתפעלים מהיופי של הפריחה, ופתאום ג'וג'ו ופורטונה שואלים את מוטי ושרה באסה, מה עם ברכת האילנות? צריך לברך את ברכת האילנות? הרי כאן באוסטרליה כעת זה האביב, וחודש תשרי באוסטרליה הוא כמו חודש ניסן בארץ ישראל?

[ז'ק]

תשובה לשאלה ו'

"אילנות טובות" או "אילנות טובים" ? לכאורה מצד דקדוק הלשון צריך לומר "אילנות טובים", שהרי "אילן" הוא לשון זכר לא לשון נקבה. אבל בגמ' ובפוסקים וכמעט בכל הספרים הגירסא היא "אילנות טובות". (חוץ מספרים בודדים שמצאנו בתוך דבריהם שנקטו לשון "אילנות טובים" וכפי הנוסח שהזכיר פינקי).

אז מדוע "אילנות טובות" ? הרי זה לכאורה לא מתאים עם כללי הדקדוק ?

באגרות הפרי מגדים (אגרת ב', ערך לבלוב) כתב, וז"ל: אילנות ''טובות'' כן היא הנוסחא בגמרא ובשו''ע. ובסידור עם ויעתר יצחק כתב ''טובים'', הפך ''נשים שאננות''. ולדידי אין לשנות הנוסחא, ובקיבוץ נקבות כמו אבות אף שהוא תואר, וגם יש באילן נקבה כמרכיבין דקלים, עכ''ל. והנה הסידור אותו הביא הפרי מגדים (ויעתר יצחק) שגורס ''טובים'', ידוע שמחברו היה מהמשכילים, וגדולי הדורות החרימו את ספריו וכתבו ששומר נפשו ירחק מהם. אך בלאו הכי כותב הפרי מגדים שגם לפי כללי הדקדוק אפשר לומר על אילנות לשון נקבה, כי בקיבוץ הכולל זכרים ונקבות שייך לומר על אותו קיבוץ גם לשון נקבה.

ובספר דרך שיחה (עמ' תרפ''ג) הביא בשם הגרח''ק זצוק''ל שציין לדברי התיו''ט (נזיר ב', ב') שכתב: אמר החכם הראב''ע כל אשר אין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו, עכ''ל. א''כ בדבר שאין בו רוח חיים שייך לשון זכר ונקבה.

אך עדיין יש לעיין, שאף אם אין זה עומד בסתירה לכללי הדקדוק, עדיין יש לעיין מדוע חז''ל תקנו לומר ''אילנות טובות'' בלשון נקבה, ולא ''אילנות טובים'' בלשון זכר כפי המורגל בכל מקום?

ובספר תל תלפיות (שנת התרסא מחברת ט' סימן ע''ח) כתב לפרש שבכוונה נקטו לשון נקבה, להשמיענו שדוקא בעץ עושה פרי מברך, שהרי הברכה נתקנה דוקא על פרחים שעתידים לצאת מהם פירות, וכידוע שבטבע העולם הוא שהעצים ממין נקבה הם שמוציאים פירות ולא עצים זכרים. ''על כן הנוסח בברכה אילנות טובות לשון נקבה- להורות שהברכה דוקא על פרחי אילנות נקבה העושות פירות ליהנות בהם, משא"כ אילן זכר המלבלב אין לברך עליו, כי פרחו כאבק יעלה מבלי עשות פרי למאכל ליהנות בהם, ודברי חז"ל עם סדורי נוסחותיהם מזוקקים שבעתים ברוך שבחר בהם ובמשנתם'', עכ"ל התל תלפיות.

[ז'ק]

תשובה לשאלה ז'

בר מצוה בחודש ניסן, האם להמתין עם ברכת האילנות עד ליום הבר מצוה כדי לברך את הברכה שהוא כבר גדול, או שמא עדיף לקיים ''זריזין מקדימין למצוות'' ולברך מיד בתחילת ניסן ?

דבר ראשון שצריך לציין שזה פשוט שיש דין ''חינוך'' של הקטנים גם בברכת האילנות, וקטנים מברכים ברכה זו מדין ''חינוך'' כמו כל שאר הברכות. אז אם אתה אבא שלוקח את הילדים שלו ל''ברכת האילנות'', תדע שלא מדובר רק באירוע חוויתי רוחני, אלא בקיום מצוות ''חינוך'' לכל דבר. אך עדיין השאלה נשאלת, מה עדיף? לקיים את הברכה מדין חינוך מיד בתחילת ניסן כדי לקיים ''זריזין מקדימים למצוות'', או שמא להמתין ליום הבר מצווה שאז הוא יהיה חשוב כגדול ויהיה מחויב בברכה מעיקר הדין ולא רק מדין חינוך.

בספר חשוקי חמד (ר''ה י''א) כתב לדון בזה, והביא נידון כעין זה שיש לענין ברכת הלבנה, האם ימתין לברך עד שיהיה בר מצוה, או שמא יזדרז לברך מיד כשאפשר לקדש הלבנה בתחילת החודש. והביא שבשו''ת הר צבי כתב שיש לו להמתין, שהרי מצינו שאברהם אבינו לא מל את עצמו עד שנצטווה ע''י הקב''ה, ויש שפירשו שזה מהטעם שרצה לקיים המצוה כשהוא מצווה ועושה. ולפי''ז ה''ה לענין ברכת הלבנה (וממילא גם לענין ברכת האילנות). וכתב הגר''י זילברשטיין שאפשר שיש לחלק, כי אם נאמר שמצוות חינוך גורמת שלקטן עצמו יש מצוה מדרבנן, אז יש לחלק שדוקא במקרה של אברהם אבינו הוא לא רצה למול את עצמו קודם שנצטווה, משום שאז הוא לא היה מצווה כלל. אבל אם נאמר שלקטן יש מצוה דרבנן בברכה שלו, אז יתכן שאדרבה- יש ענין שיזדרז לברך ולא ימתין לבר מצוה שלו. (אבל על הצד ש''חינוך'' זה מצוה רק של האבא ולא של הקטן, אז בודאי שיש לקטן להמתין לבר מצוה שלו). אך הביא שבספר הליכות שלמה כתב שאין צריך להמתין עד שיגדיל ויהיה בר מצוה, אלא יברך מיד. וא''כ מצינו בזה מחלוקת לענין ברכת הלבנה, וי''ל שה''ה לענין ברכת האילנות.

ויש שכתב (מאיר עוז סימן רכ''ו) שעל הצד שיש בקטן חיוב ברכה מדרבנן, א''כ יהיה הדבר תלוי במחלוקת האם זריזין עדיף על הידור או שמא הידור עדיף על זריזין.

ובמעשה חמד הביא בשם הגרח''ק זצוק''ל שאמר לחלק בין ברכת הלבנה לבין ברכת האילנות, שדוקא בברכת הלבנה אפשר שיש ענין להמתין כיון שזה יהיה חיוב כאשר הוא יגדל. אבל ברכת האילנות שאינה חיוב גמור גם לכשיגדל, א''כ י''ל שיברך מיד כשרואה את האילנות גם כשהוא קטן.

אך בספר ילקוט יוסף (פסח ח''א, דיני ברכת האילנות סעיף י''א ובהערה שם, מובא בסוף סימן תכ''ט) כתב שבכל מצוה שיכול הקטן לקיים אותה כשהוא גדול ומצווה ועושה, עדיף שימתין לכשיגדיל, ואפילו על הצד שקטן שמברך מקיים מצוה דרבנן, וכ''ש שאם המצוה היא רק על אביו ולא עליו אז בודאי שיש לו להמתין מלברך עד שייעשה גדול ובר מצוה.

ולענ''ד נראה להוסיף, שמכיון שמצינו נידון אם אדם שראה את האילנות מלבלבין ולא בירך אם יכול לברך כשיראה אח''כ את האילנות בפעם אחרת, ויש שחששו שמא אינו יכול לחזור ולברך, ובכל מקרה בודאי שעיקר החיוב לברך הוא מיד כשרואה בפעם הראשונה את האילנות מלבלבין, א''כ באופן שהקטן העומד להיות בר מצוה בניסן רוצה להמתין מלברך עד שיגדיל בהמשך החודש ויהיה בר חיובא, ראוי להורות לו שלא להתבונן בפריחת האילנות עד שיהיה בר מצוה, כי במידה ויתבונן יתכן שיתחייב בברכה, או אפשר שאותה ראייה תגרום לו להפסיד את הברכה אח''כ כשיגדיל לדעת חלק מהפוסקים.

[ז'ק]

תשובה לשאלה ח'- חלק ראשון- ברכת האילנות בלילה

ברכת האילנות בלילה- לכאורה איזה בעיה יכולה להיות בזה? נכון שלדעת רבים מהפוסקים צריך לראות את פריחת האילנות בפועל ולא מספיקה הידיעה בלבד שהאילנות פורחים, וצריך לראות את הפריחה באופן ברור, אך מצד זה אין לכאורה מניעה מלברך בלילה באופן שרואה בבירור את הפריחה, וכגון שהאילנות נימצאים במקום שיש בו תאורה טובה, או שהמברך יאיר על האילנות ועל הפרחים שבאילנות באמצעות פנס וכדומה שעל ידי זה יוכל לראות בצורה ברורה את הפריחה של האילנות.

אך בשו''ת הר צבי (ח''א סימן קי''ח) כתב שלסוברים שצריך לברך דוקא בימי ניסן, א''כ זה דוקא ביום ולא בלילה. ובספר שאילת חמדת צבי (ח''א סימן י''ח) כתב סברא אחרת, שהרי ברכה זאת נתקנה על הראייה, ואינה דומה ראיית היום לראיית הלילה כמו שמצאנו בכמה עניינים, ''ובפרט גבי פרחים של האילנות שידוע שכל הפריחה היא מחום ואור השמש, והצבעים והגוונים של עצים ופרחים באור השמש מראים נפלאות הקב"ה'' (לשון החמדת צבי). ונמצא לפי דבריו שיתכן שלא נתקנה ברכה זו אלא דוקא לזמן שראוי לראות בו היטב את פריחת האילנות דהיינו ביום ולא בלילה.

אך למעשה דעת רוב הפוסקים שאין מניעה מלברך ברכת האילנות בלילה באופן שרואה בצורה ברורה את פריחת האילנות. ולכן יש שכתבו שאפשר שיש ענין להקדים את ברכת האילנות כבר לליל ר''ח ניסן באופן שרואה היטב את פריחת האילנות מדין זריזין מקדימין למצוות.

[ז'ק]

תשובה לשאלה ח'- חלק שני- ברכת האילנות בשבת וביו''ט

בנושא זה מצאנו מחלוקת בפוסקים אם ניתן לברך את ברכת האילנות בשבת וביו''ט, כאשר הרוב המכריע של הפוסקים התירו לברך את ברכת האילנות בשבת וביו''ט, אך יש שאסרו לברך את ברכת האילנות בשבת וביו''ט.

ובדעת האוסרים מצאנו כמה נימוקים מדוע אין לברך ברכה זו בשבת וביו''ט:

(א) חשש שמא יבוא לטלטל את האילנות או לתלוש את הפרחים. (ר''ח פלאג'י במועד לכל חי סימן א' אות ח').

(ב) לפי המנהג לצאת מחוץ לעיר לברך את ברכת האילנות, א''כ יש לחוש שמא יבוא לטלטל במקום שאין בו עירוב וכן שמא יצא מחוץ לתחום. (ר''ח פלאג'י במועד לכל חי סימן א' אות ח').

(ג) לפי דברי המקובלים יש בברכת האילנות משום בורר, שהרי בורר ניצוצות הקדושה מן הצומח. (כף החיים סימן רכ''ו ס''ק ד', הבן איש חי בהקדמה להגדה של פסח ''אורח חיים'').

אך כאמור דעת הרוב המכריע של הפוסקים היא שאין מניעה מלברך את ברכת האילנות בשבת וביו''ט באופן שנזהר שלא לטלטל ושלא לצאת חוץ לתחום, וכגון שמברך בתוך העיר במקום שיש עירוב או שאין צורך לטלטל. ואין לחוש שמא יבוא לטלטל את האילנות או לתלוש את הפרחים, שהרי בסוכה (ל''ז ע''ב) מבואר שמותר להריח הדס כשהוא במחובר, ואין חוששים שמא יבוא לתלוש, וא''כ כ''ש שאין לחוש בברכת האילנות שמא יבוא לתלוש, שהרי לא בא להריח את האילנות או להשתמש בהם אלא לראותם בלבד, ואם במקום שבא להריח לא חוששים, כ''ש שאין לחוש במקום שלא בא להריח.

ומש''כ בספר כף החיים שלפי דברי המקובלים יש כאן בורר, כתבו לדחות, שלא מצאנו איסור בורר בדברים רוחניים, שהרי לא מצאנו כזה סוג של בורר במלאכת המשכן (שממנה נילמדים המלאכות האסורות בשבת). ועוד- שדברים רבים שאנו עושים כגון מצוות מסויימות וכן הברכות שאנו מברכים והתפילות שאנו מתפללים, כל אלה פועלים על דרך הסוד כל מיני פעולות, שאותן פעולות כשהן באות בצורה גשמית הן אסורות בשבת, ולא מצאנו שיהיה אסור לעשות בשבת את אותם דברים שפועלים פעולות רוחניות אלו בגלל איסורי שבת, שהרי אין אנחנו נימנעים מלברך ברכות בשבת ולהתפלל תפילות אע''פ שע''י הברכות והתפילות אנו מבררים ניצוצות הקדושה.

ומעשה רב הוא שרבים מגדולי ישראל בירכו את בירכת האילנות בשבת, ובמיוחד באופן שחל ר''ח ניסן בשבת, שהרי לפוסקים שעיקר הברכה היא רק בפעם הראשונה שרואה, אם ימנע מלברך בשבת כשרואה האילנות נמצא שמבטל את הברכה לדעת אותם פוסקים. ובכל מקרה לכו''ע עיקר המצוה היא לברך בפעם הראשונה שרואה, וא''כ לברך בשבת. (תשובות והנהגות ח''א סימן קצ''א). ומ''מ בשם הגר''ש וואזנר זצוק''ל הביאו (קובץ מבית לוי) שהמנהג הוא שלא לצאת לברך את ברכת האילנות בשבת וביו''ט. ובספר ילקוט יוסף (פסח ח''א בדיני ברכת האילנות סעיף י''ט הערה י''ט) כתב ע''ז שצ''ע מנין לו לקבוע מנהג בזה. ומ''מ כתב שם שלכתחילה מהיות טוב יש לברך את ברכת האילנות בימות החול כשאין חשש שיפסיד הברכה.

ובנידון של השאלה שלנו- באופן שבימות החול אין אפשרות לברך את ברכת האילנות, אז בודאי שיש לסמוך על דברי הרוב המכריע של הפוסקים שהתירו לברך את ברכת האילנות בשבת וביו"ט, רק שיש להיזהר שאם בא לטלטל (וכגון שרוצה לטלטל סידור לצורך אמירת הברכה) שלא לטלטל באופן האסור בשבת וכגון במקום שאין עירוב וכדו'.

[ז'ק]

תשובה לשאלה ט'

דבר ראשון צריך להקדים- האם יתכן שהדין של פורטונה והדין של שרה באסה יהיה שונה ? ובכן, בברכות הבאות על דבר שנשים פטורות ממנו כגון ברכה על מצות עשה שהזמן גרמה, דינם של פורטונה ושל שרה באסה יהיה שונה, שלמרות שאנחנו פוסקים הלכה כמו רבי יוסי הסובר שנשים רשאיות לקיים מצוות עשה שהזמן גרמן וכן שאר מצוות שהתורה פטרה אותן, מ''מ לענין הברכה מצאנו מחלוקת ראשונים אם נשים יכולות לברך על מצווה שהיא רשות בשבילן, שהרי בנוסח הברכה אנו אומרים ''וציוונו'', ולכאורה נשים שלא נצטוו כיצד תאמרנה ''וציוונו''. ובאמת מנהג הספרדים שנשים אינן מברכות ברכות הבאות על דבר שאין הן מחוייבות בו מעיקר הדין. אבל מנהג האשכנזים הוא כדעת הראשונים הסוברים שנשים יכולות לברך גם על דבר שהוא להן רשות ולא חובה. ונמצא שדין פורטונה אינו כדין שרה באסה, שפורטונה לא תברך על דבר שהוא רשות, ואילו שרה באסה רשאית לברך על דבר שהוא רשות.

וכאן אנו צריכים לעבור לנידון שלנו, האם נשים חייבות בברכת האילנות ? לכאורה מה השאלה, וכי מדוע שיהיה דינם שונה מהדין של הגברים ? הרי לכאורה ברכת האילנות אין הזמן גרמה, שהרי דעת כמעט כל הפוסקים שברכת האילנות אינה בחודש ניסן דוקא, אלא כל שרואה אילנות מלבלבין יכול לברך אף בשאר חודשים אם עדיין לא בירך, וכן יש שפסקו שיכול גם להקדים את הברכה לחודש אדר באופן שהפריחה הקדימה. נמצא שאין לה זמן מוגדר, אלא מתי שבמציאות יש פריחה שייך לברך.

אך יש שסוברים שברכת האילנות היא בחודש ניסן דוקא. (שו''ת הלכות קטנות ח''ב סימן כ''ח, החיד''א בברכי יוסף סימן רכ''ו ס''ק ב'). ובשו''ת הר צבי (ח''א סימן קי''ח) כתב שלאותן שיטות יתכן גם שהברכה היא דוקא ביום ולא בלילה, וא''כ יש לדון שמא חשובה ברכת האילנות דבר שהזמן גרמה ותהיינה נשים פטורות מברכת האילנות.

אבל הפוסקים כתבו לדחות, שאף אם נאמר שברכת האילנות זמנה הוא בחודש ניסן דוקא וביום דוקא ולא בלילה, עדיין אין זה סיבה לפטור נשים מברכה זו מכמה טעמים:

(א) גם אם נאמר שברכת האילנות היא דוקא בחודש ניסן, מ''מ אין זה חשוב שהזמן גרמה, כי הטעם שהיא בניסן זה בגלל שזה הזמן הרגיל ללבלוב האילנות, או לפי דברי המקובלים ניסן הוא הזמן שבו הנשמות מגולגלות באילני ועשבי השדה ויש להן תיקון ע''י שמברכים ברכה זו. נמצא שהסיבה שהברכה שייכת רק בניסן אינו מחמת שיש בזמן של ניסן מצד עצמו איזה דבר מיוחד הגורם לברכה, אלא מחמת שהברכה באה על דבר או שבאה לתקן דבר שבמציאות קיים בימי ניסן, ואין זה חשוב ש''הזמן גרמה'', כי לא הזמן של ימי ניסן הוא הגורם לברכה, אלא המציאות בעולם של פריחת האילנות או של גלגול הנשמות שבמקרה הוא באותו זמן הוא הגורם. (עיין טורי אבן מגילה כ' ע''ב).

(ב) להבדיל מברכת המצוות ששם דעת חלק מהראשונים שאין נשים מברכות (וכ''ה מנהג הספרדים), מ''מ ברכת האילנות יסודה הוא ברכת הנהנין או ברכת השבח, ולא מצאנו מי שיסבור שתהיינה נשים אסורות לברך ברכת הנהנין או ברכת השבח או שתהיינה פטורות ממנה מחמת שהזמן גרמה. (תשובות והנהגות ח''א סימן ק''צ).

(ג) גם אם נאמר שברכת האילנות היא דבר שהזמן גורם לו, מ''מ אין בדבר זה אלא להפוך את ברכת האילנות מחובה לרשות. אבל לענין הרשות לנשים לברך אין נראה שיש מי שיאסור, שהרי כל הטעם שיש שאסרו לנשים לברך על מצוות שהן פטורות מהן הוא בגלל שלא שייך לומר ''וציוונו'' בזמן שהן לא נצטוו. אבל בברכת האילנות הרי אין אמירת ''וציוונו'', אלא רק שבח והודאה, וא''כ בודאי שאין שום מקום לאסור לנשים לברך את ברכת האילנות, ואדרבה- יתכן שלכו''ע נשים מחוייבות בברכת האילנות כמו הגברים.

ואעפי''כ, כתב בספר תשובות והנהגות (ח''א סימן ק''צ) שמכיון שמעיקר הדין אין חובה לחפש אילנות כדי לברך, שהרי מדינא רק מי שרואה אילנות פורחים חייב לברך כמשמעות לשון הגמ', ורק מנהג חסידות הוא להדר לחפש אילנות כדי לברך עליהם, א''כ לנשים אין הידור ללכת ולחפש אילנות כדי לברך, ש''כל כבודה בת מלך פנימה''. ורק אם ראתה אז חייבת לברך, אך תברך בצורה מוצנעת ולא בתערובת כדי שלא ייצא שכרה בהפסדה.

ולענייננו- אפילו אם יש מי שסובר שברכת האילנות הזמן גרמה, מ''מ אין מי שחולק שיש רשות לנשים לברך את ברכת האילנות (כולל נשים מעדות המזרח), ובפשטות יש לנשים חובת ברכה כמו לגברים, ולכן נאמר בין לשרה באסה ובין לפורטונה שהן יכולות לברך את ברכת האילנות ללא שום פקפוק, רק שאין הן צריכות ללכת לחפש במיוחד אילנות כדי לברך עליהם, אלא אם יזדמן להן לראות אילנות פורחים אז תברכנה.

[ז'ק]

תשובה לשאלה י'

השאלה אינה מתחילה כלל, שהרי ברכת האילנות אינה סוג של מצווה התלויה בארץ, ואינה ברכת השבח על ארץ ישראל דוקא, אלא שבח על כלל הבריאה. וזה פשוט בדברי הפוסקים שמברכים את ברכת האילנות בכל מקום בעולם, כל מקום לפי הזמן שרגילים האילנות ללבלב בו, ובחצי הכדור הדרומי יברכו בתשרי שזה הזמן שבו פורחים שם האילנות.

ולכן בנידון שלנו- מי שלא הספיק לברך ברכת האילנות בעודו בארץ ישראל, וכעת בהיותו בחו''ל הוא הגיע למקום שבו פורחים האילנות, יברך שם את ברכת האילנות. ולכן נאמר לג'וג'ו ולפורטונה ולשרה באסה לברך על האילנות שהם רואים כעת את פריחתם בביטומי שבגאורגיה.

[ז'ק]

תשובה לשאלה י''א

בשו''ת חמדת צבי (ח''א סימן י''ח) הסתפק בזה. וצדדי הספק- שהרי הברכה לא נתקנה אלא רק פעם אחת בשנה, וכן אנו נוהגים שאנו מברכים פעם אחת בניסן ושוב אין חוזרים ומברכים למרות שיש מינים שפורחים מאוחר יותר, כי כאמור הברכה שבירכנו בניסן היא על כלל האילנות שמוציאים פרי באותה שנה. וא''כ לכאורה גם אם נלך למקום אחר בעולם שבו הפריחה היא בזמן אחר, מ''מ לא נברך שוב שהרי כבר בירכנו בניסן. אך אפשר שיש לחלק, שדוקא באותו מקום שאנחנו מברכים אנחנו פוטרים את כל האילנות הנימצאים באותו מקום, כי הברכה נתקנה על התחדשות כח הצמיחה בטבע, ולכן מברכים רק פעם אחת כי באותו מקום יש התחדשות רק פעם אחת בשנה. אבל אם אנחנו הולכים למקום אחר שבו הטבע הוא שהאילנות פורחים בזמן אחר לגמרי (וכגון בחצי הכדור הדרומי שם חודש תשרי הוא חודש האביב), אז יתכן שיש כאן חיוב ברכה מחודש, שהרי שם זאת התחדשות חדשה לגמרי.

ולמעשה- הסכמת פוסקי דורנו היא שמי שבירך ברכת האילנות בניסן והלך אח''כ בתשרי למקום שבו אז היא עונת האביב (חצי הכדור הדרומי), לא יחזור ויברך, כי ברכה זו נתקנה רק אחת לשנה.

ובאופן הפוך של תושב חצי הכדור הדרומי שבירך בתשרי, ואח''כ נזדמן בימי ניסן לחצי הכדור הצפוני שם פורחים האילנות באותו זמן, יש שכתבו שיברך על הפריחה בניסן כי זה חשוב כשנה חדשה, או בגלל שזמנה העיקרי של הברכה הוא בניסן שאז התחילה בריאת העולם. ואח''כ כשיחזור למקומו בחצי הכדור הדרומי לא ישוב לברך בתשרי. ויש שהסתפק בכל זה, וכתב שספק ברכות להקל.

[אדיב]

ז'ק יפה מאוד, אני מתחיל לחשוד שאינך סתם ז'ק,
אולי רב או חכם באשי, מקובל, מלוב"ן, אדמו"ר, באבא, רשכבה"ג, ריששיבה וכו' וכדו',
(ניתן לבחור מהרשימה ללא הגבלה)

מה שבטוח - "גאון!"

[ז'ק]

אדיב אמר בישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי):

מה שבטוח - "גאון!"

חזרנו לתקופת הגאונים ? אם תמשיך ככה אולי תגיע לתקופת הנביאים ? (באמת היה כאן מנהל שכבר שאל אותי לפני כשלושה שבועות את השאלה ''אתה נביא'' ? בעקבות השאלה הפכתי למשך תקופה ל''צדיק נסתר''...).

[גשם עד בלי די]

ז'ק לפי זה אתה נביא שקר כי בסוף היה מערכת יפה מאוד

[אדיב]

ז'ק דאגתי שלא תספיק לענות על כל השאלות שהעלית עד לפקיעת תוקף ברכת האילנות,
דאגתי הייתה לשווא בראותי את גאונותך ונביאותך.

[ז'ק]

גשם עד בלי די אמר בישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי):

ז'ק לפי זה אתה נביא שקר כי בסוף היה מערכת יפה מאוד

ואני אוסיף על דבריך, לא רק נביא שקר אלא גם גאון שקר, כי זאת לא גאונות לשבת ללמוד סוגיא עם הספרים המתאימים שמגישים לך על מגש של כסף את כל מה שאתה צריך לדעת, ולא נשאר לך אלא לערוך את הדברים לפי הצורך ולפרסם אותם. אין לי ספק שכל אחד מכם יכול לעשות את זה, רק שאני חריג בכך שאני עושה את זה במקום לא כ''כ טבעי דהיינו כאן בפורום מזג אויר.

[אדיב]

ז'ק אמר בישיבת בין הזמנים- שו''ת בנושא ברכת האילנות (תוכן תורני והומוריסטי):

ולא נשאר לך אלא לערוך את הדברים לפי הצורך ולפרסם אותם.

הייתי אומר שזה חלק נכבד מהמאפיינים של גאונות.

[שלג ברמות]

אדיב ואני הייתי אומר שלעשות את זה במקום לא כ"כ טבעי הוא גם תסמין של גאונות...