"מוריד הטל"- על הטל ועל חשיבותו לעולם (משולב תוכן תורני ומדעי)
-
המקור הראשון לכך שאין הטל נעצר- המעשה של עצירת הגשמים ע"י אליהו בימי אחאב
הגמרא במסכת תענית (ג' ע"א וע"ב) מביאה מקור לזה שאין הטל נעצר מהמעשה של עצירת הגשמים ע"י אליהו בימי אחאב המלך. ולמי שאינו יודע את כל הסיפור נביא אותו כאן כפי שהבאנו אותו ביתר באריכות בפוסט לפני יותר מחודשיים להפטרת פרשת כי תשא.
שנת ב' אלפים תמ''ח, בני ישראל יוצאים ממצרים, ובאותה שנה זוכים לקבל את התורה. ה' יתברך מבטיח לנו ע''י משה עבדו "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֺתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אלוקיכם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם, וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ". ומאידך מזהיר אותנו הקב''ה ע''י משה עבדו: "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם, וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ, וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה''.
בעקבות חטא המרגלים נודדים בני ישראל במדבר במשך ארבעים שנה, וכעבור ארבעים שנה של נידודים במדבר, בתאריך ז' באדר שנת ב' אלפים תפ''ח נפטר משה רבינו, ויהושע בן נון משרת משה ותלמידו המובהק מתמנה להיות למנהיגם של עם ישראל תחת משה רבו. לאחר שלושים ימי אבלו של משה מצווה ה' את יהושע להתכונן לחציית הירדן כעבור שלושה ימים, ובתאריך י' בניסן חוצים בני ישראל את הירדן, תוך כדי שנעשה להם הנס המפורסם של בקיעת מי הירדן והצטברותם לגובה רב ביותר עד שסיימו כולם לעבור את הירדן. לאחר שסיימו עם ישראל לעבור את הירדן חנו בני ישראל בגלגל, ועשו את קרבן הפסח בי''ד בניסן.
ובאותו הזמן,- ביריחו הסמוכה עסוקים אנשי העיר בהכנות לקראת המלחמה הצפויה עם בני ישראל. מדובר בעיר שבנויה עם ביצורים וחומות ברמת ההבטחה הגבוהה ביותר, וכ''ז בכדי להבטיח שלא יקרה להם אירוע דוגמת השביעי באוקטובר. ובתוך העיר- מתבצרים מלך יריחו ואנשי צבאו שהם גיבורי חיל ביחד עם שאר אנשי העיר. בדרך הטבע אין נראית שום אפשרות להבקיע את חומות ושערי העיר.
ה' מצווה את יהושע להורות לאנשי הצבא להקיף את העיר במשך ששה ימים, בכל יום הקפה אחת, כאשר אליהם מצטרפים שבעה כהנים שנושאים שבעה שופרות וגם את ארון הברית, ובכל יום בשעת ההקפה יתקעו הכהנים בשופרות. וביום השביעי יקיפו את העיר שבע פעמים, והכהנים יתקעו בשופרות, ולאחר התקיעה האחרונה של הכהנים יריעו כל העם תרועה גדולה, ואז תיפול חומת יריחו ואנשי הצבא יוכלו להכנס לעיר ולהלחם באנשיה. ואכן לאחר ששה ימים בהם הקיפו את העיר פעם אחת בכל יום, ביום השביעי בעלות השחר הקיפו את העיר שבע פעמים, ולאחר הפעם השביעית הריעו העם בחצוצרות וחומת יריחו נפלה, ואנשי הצבא נכנסו וכבשו את העיר והיכו את כל יושביה. לאחר כיבוש העיר העלו את יריחו באש, ואז משביע יהושע את העם: ''אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ, בִּבְכוֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ''. דהיינו- מי שיקום וישוב ויבנה את יריחו או אפילו עיר אחרת בשם יריחו, כאשר הוא יתחיל לבנות את העיר ימות בנו הבכור, וכאשר הוא יסיים לבנות את העיר ימות בנו הקטן ביותר, כי כל בניו ימותו במשך בנין העיר.
חולפים להם כחמש מאות וארבעים שנה מכיבוש יריחו וקללת יהושע למי שיבנה עיר בשם יריחו, ובאותו הזמן מולך על ישראל המלך אחאב בן עמרי. אחאב עושה את הרע בעיני ה' יותר מכל המלכים הרשעים שהיו לפניו, כאשר הוא דואג לכך שתהיה עבודה זרה בכל מקום בישראל, ובכך גרם להכעיס את ה' אלוקי ישראל יותר מכל המלכים הרשעים שהיו לפניו.
ובימי אחאב, הולך איש בשם "חיאל בית האלי", שהוא גם גיסו ומקורבו הקרוב של המלך אחאב, ומתחיל לבנות עיר הנקראית בשם "יריחו". ומה קורה אז? מיד עם תחילת בניית העיר מת בנו בכורו הנקרא אבירם. חיאל בית האלי לא מפסיק את בניית העיר, וכך מתים במהלך בניית העיר כל בניו, עד שבסיום בניית העיר מת בנו הצעיר ביותר הנקרא שגוב.
ובאותם ימים היה בישראל הנביא אליהו התשבי. ה' מצווה את אליהו ללכת לבית חיאל בית האלי ל"ניחום אבלים", מכיון שחיאל היה אדם חשוב ומכובד. אליהו אינו רוצה ללכת לבית חיאל בית האלי, כי הוא יודע שהוא עלול לשמוע מהנמצאים שם דברי כפירה, והוא אומר לה' שאינו רוצה ללכת מכיון שהוא לא יוכל לסבול לשמוע מהיושבים שם דברים המכעיסים את ה'. ה' מצווה אותו ללכת בכל זאת, ומבטיח לו שאם הוא ישמע איזה דבר שאינו ראוי, יוכל הוא אליהו לגזור מה שירצה וה' יקיים את דבריו.
כשמגיע אליהו לנחם בבית חיאל בית האלי, הוא מוצא במקום גם המלך אחאב שבא לנחם את חיאל גיסו ומקורבו. כשנכנס אליהו, הוא מוצא את אחאב וחיאל עסוקים בפסוקים המספרים על קללת יהושע למי שיבנה את יריחו. כאמור לעיל- חיאל בית האלי לא בנה את יריחו עצמה, אלא בנה עיר אחרת וקרא לה בשם "יריחו". ואז שואל המלך אחאב את אליהו: האם כשקילל יהושע את מי שיבנה את יריחו הוא התכוין גם למי שיבנה עיר אחרת שנקראת על שם יריחו? ענה לו אליהו: אכן כן, גם את מי שיבנה עיר אחרת בשם יריחו קילל יהושע, וברוך ה' אלוקי הצדיקים שמקיים את דברי הצדיקים, ועל כן קרה מה שקרה לחיאל בית האלי.
שומע אחאב את דברי אליהו, ושואל: מי היה גדול וחשוב יותר, האם משה או יהושע ? ענה לו אליהו: בודאי שמשה היה גדול וחשוב יותר מיהושע. אומר לו אחאב: הרי בתורתו של משה נאמר "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ", ואילו אני לא הנחתי עבודה זרה בעולם שלא עבדתי אותה ולא הנחתי פינה בארץ שלא הצבתי שם עבודה זרה או נטעתי אשרה, ובכל זאת בימי באו לנו כל הטובות שבעולם, וגם ירד כ"כ הרבה גשם עד שהדרכים נהיו משובשות מרוב גשם. אז אם דברי משה לא התקיימו, כיצד יתכן שדברי יהושע תלמידו כן יתקיימו ? אין זה אלא שהכל הוא בדרך מקרה ולא משמים.
כששומע אליהו את הדברים אומר אליהו לאחאב, אם כדבריך- "חי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי". ואכן ה' מוסר ביד אליהו את מפתח הגשמים, ומתחילה עצירת גשמים מוחלטת שעתידה להימשך שלוש שנים.מיד לאחר שנמסר מפתח הגשמים בידיו של אליהו הנביא, ואליהו גזר שלא ירד גשם, ה' מצווה את אליהו ללכת לנחל כרית ולהסתתר שם מפני נקמת אחאב ואיזבל אשתו. אליהו מסתתר שם, ובמשך כל זמן שהותו שם הוא שותה מים ממימי הנחל, ואילו את האוכל מביאים לו העורבים, אשר מביאים לו לחם ובשר בבוקר ולחם ובשר בערב.
לאחר תקופה מתייבש הנחל כתוצאה מעצירת הגשמים, והקב"ה שראה שיש צער בעולם מחמת הרעב, חפץ היה להוריד גשם על הארץ. אך מכיון שה' מסר את מפתח הגשמים ביד אליהו, היה צריך ה' לגלגל את הדברים עד שיצטרך אליהו להחזיר את המפתח של הגשמים. ולכן מצווה ה' את אליהו ללכת לעיר "צרפת" הסמוכה לצידון, שם הוא עתיד למצוא אישה אלמנה אשר דרכה תהיה כלכלתו. אליהו מגיע לצרפת כדבר ה' ומוצא שם אשה אלמנה מקוששת עצים, ומבקש ממנה שתתן לו מעט מים לשתות. כשהלכה האשה להביא לו מים ביקש ממנה אליהו גם לחם לאכול. עונה לו האשה כי לא נשארה לה אלא כמות קטנה מאוד של קמח ומעט שמן, ובזה היא צריכה לזון את עצמה ואת בנה היתום, וזה האוכל האחרון שנשאר להם קודם שימותו ברעב. אליהו שומע את דבריה ומצוה עליה להכין לו עוגה קטנה מהקמח והשמן, וממה שישאר תכין לה ולבנה, ומבטיח "כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר עַד יוֹם תֵּת ה' גֶּשֶׁם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה". עושה האשה כדברי אליהו, ובאמת כד הקמח לא כלה וצפחת השמן לא חסרה בכל אותם ימים.
וה' יתברך שהיה חפץ שאליהו יחזיר את מפתח הגשמים מגלגל שבנה היתום של האלמנה יחלה, עד שלבסוף מת בנה היתום מחוליו. האלמנה פונה לאליהו וקובלת לפניו כי בגלל שהותו בביתם נתגלגל הדבר שבנה מת, כי שהותו בביתם גרמה להזכיר את עוונם. אליהו מבקש ממנה לתת לו את בנה המת, והוא מעלה אותו לעליה שם הוא מקום מושבו, והוא משכיב את הבן במיטתו. אליהו מתפלל לה' על בנה של האלמנה שיקום לתחיה. עונה לו הקב"ה- שלוש מפתחות לא נמסרו לשליח- של חיה (הריון) ושל גשמים ושל תחיית המתים. והנה את המפתח של גשמים מסרתי בידך לפני שלוש שנים, ועכשיו אתה מבקש ממני שאני אמסור בידך גם את המפתח של תחיית המתים כדי שתוכל להחיות את בנה של האלמנה ? נמצא שביד התלמיד יהיו שני מפתחות ואילו בידו של הרב ישאר רק מפתח אחד. אם אתה רוצה את המפתח של תחיית המתים עליך להשיב את המפתח של הגשמים הנתון בידך. השיב אליהו לקב"ה את מפתח של גשמים ונטל מפתח של תחיית המתים והחייה את בן האלמנה.
לאחר שהשיב אליהו לקב"ה את מפתח הגשמים, מצווה ה' את אליהו "לֵךְ הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב וְאֶתְּנָה מָטָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה". עד כאן חלקו של הסיפור הנוגע לענינינו. (מי שרוצה לראות את הסיפור השלם יעיין בפוסט להפטרת פרשת כי תשא, קישור מצורף https://weather-forum.co.il/topic/2330/הפטרת-פרשת-כי-תשא-עצירת-גשמים-מידת-הדין-או-שמא-מידת-הרחמים-תוכן-תורני).
וכאן נשאלת השאלה: הרי אליהו נשבע "חי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי", ואילו כשה' מצווה אותו נאמר "לֵךְ הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב וְאֶתְּנָה מָטָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה", ולא נאמר "ואתנה טל ומטר על פני האדמה". מכח זה מדייקת הגמ' בתענית שהטל באמת לא נעצר בכל אותם שנים, כי הטל לא נעצר לעולם.
-
מקור שני לכך שאין הטל נעצר- המעשה עם גדעון וגיזת הצמר
למי שאינו מכיר את הסיפור, הרי הסיפור כפי שהוא מופיע בספר שופטים פרק ו' עם תוספת נופך מדברי חז"ל והמפרשים.
בימי השופט גדעון (או ירובעל בשמו האחר) התקבצו מדין ועמלק ובני קדם להילחם עם ישראל, והם חנו בעמק יזרעאל. כששומע גדעון את העובדה שכמה צבאות התקבצו כדי להילחם בישראל והם חונים בעמק יזרעאל, לובשת את גדעון רוח גבורה, והוא מזעיק את משפחות אביעזר, וכן שולח שליחים להזעיק את שבטי מנשה ואשר וזבולון ונפתלי.
גדעון מבקש מה' שיתן לו סימן האם הוא עתיד להצליח במלחמה. הסימן הוא: גדעון יניח גיזת (חתיכת) צמר בגורן, ואם יהיה טל על הגיזה לבדה ואילו בשאר כל הארץ יהיה יובש אז זה יהיה סימן כי ה' יעשה תשועה לישראל על ידו. ומתאר הפסוק (שופטים פרק ו' פסוק ל"ח) "וַיְהִי כֵן, וַיַּשְׁכֵּם מִמָּחֳרָת וַיָּזַר אֶת הַגִּזָּה, וַיִּמֶץ טַל מִן הַגִּזָּה מְלוֹא הַסֵּפֶל מָיִם". אבל עדיין גדעון אינו בטוח בסימן, ובלילה השני הוא מבקש לעשות סימן אחר, הפוך מהסימן הקודם, והיינו שהגיזה תהיה יבישה ואילו על כל הארץ יהיה טל. ומתאר הפסוק (שם פסוק מ') "וַיַּעַשׂ אֱלֹקִים כֵּן בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיְהִי חֹרֵב עַל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ הָיָה טָל".
שמתם לב לשינוי בין שני הפסוקים? בפסוק שלאחר הסימן השני כתוב שהסימן נתקיים במלואו- גם הגיזה היתה יבישה וגם על כל הארץ היה טל, ואילו בפסוק שלאחר הסימן הראשון נזכר רק שהגיזה היתה ספוגה בכמות טל גדולה מאוד שלאחר שמיצו (סחטו) אותה היא מילאה ספל מים, אבל לא כתוב ששאר כל הארץ היתה יבישה כפי הסימן שביקש גדעון. ופירש רש"י (שם פסוק ל"ח), וז"ל: ויהי כן- שהיה טל על הגיזה לבדה יותר מבשאר מקומות, כמו שהוא אומר "מלוא הספל מים", אבל על הארץ חורב לא נתקיים, שהברית כרותה לטל שאינו נעצר, עכ"ל רש"י. (וכן כתבו התוס' בתענית ג' ע"א ד"ה ואילו בפירושם הראשון).
-
פירוש אחר במעשה של גדעון וגיזת הצמר- ממנו נוכל ללמוד על חשיבותה של ירידת הטל אצל הקב"ה ועל כך שרצונו של הקב"ה שלא להפסיק את ירידת הטל
כפי שהבאנו לעיל- לאחר הסימן הראשון שנתן גדעון שהטל יירד רק על גיזת הצמר ואילו על שאר הארץ לא ירד טל, מתאר הפסוק (שופטים פרק ו' פסוק ל"ח) "וַיְהִי כֵן, וַיַּשְׁכֵּם מִמָּחֳרָת וַיָּזַר אֶת הַגִּזָּה, וַיִּמֶץ טַל מִן הַגִּזָּה מְלוֹא הַסֵּפֶל מָיִם". ואילו לאחר הסימן השני שהגיזה תהיה יבישה ואילו על כל הארץ יהיה טל, מתאר הפסוק (שם פסוק מ') "וַיַּעַשׂ אֱלֹקִים כֵּן בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיְהִי חֹרֵב עַל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ הָיָה טָל". שמתם לב לשינוי בין שני הפסוקים? בפסוק השני נאמר "ויעש אלוקים כן", ואילו בפסוק הראשון נאמר "ויהי כן" ולא כתוב "ויעש אלוקים כן". מה ההבדל ומה הסיבה? כתבו התוס' בתענית (ג' ע"א ד"ה ואילו בפירושם השני), וז"ל: ועוד מצאתי, כשאמרו "על כל הארץ יהיה טל" כתיב "ויעש אלהים כן", וכשאמר "טל יהיה על הגיזה לבדה ועל כל הארץ יהיה חרב" כתיב "ויהי כן" ולא הזכיר בזה ה' יתברך. וטעמו אשר אומר כי הוא זה, כי אין ה' יתברך מזכיר שמו על הרעה, כי אם יהיה חורב על כל הארץ היתה רעת יושבי בה, וכתיב (שמות כ') "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך". אבל כשאמר "על כל הארץ יהיה טל" כתיב "ויעש אלהים", עכ"ל התוס' בפירוש השני. ומקור הדברים הוא בילקוט שמעוני (שופטים רמז ס"ב), וז"ל: התחיל מנסה בגיזה, שנאמר "אנסה נא רק הפעם בגיזה" מה כתיב? "ויהי כן", אין הקב"ה מיחד שמו שם, אמר הקב"ה כל העולם בצרה ואני מיחד שמי והכתיב "כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע". אבל בשעה שאמר "יהי נא חורב אל הגזה לבדה" אמר הקב"ה הואיל וטל מנשב והעולם שמחים אייחד שמי, שנאמר "ויעש אלהים כן בלילה ההוא".
ולפי המדרש והפירוש השני בתוס' נראה שבאמת בלילה הראשון לא ירד טל בשאר הארץ אלא רק על הגיזה, ולכן כתוב "ויהי כן" ולא "ויעש אלוקים כן", כי הקב"ה לא מזכיר ומייחד את שמו על דבר רע, ומה שלא ירד הטל בלילה ההוא בשאר הארץ היה דבר רע. אבל בלילה השני שירד הטל על כל הארץ כתוב "ויעש אלוקים כן", כי הקב"ה מזכיר ומייחד שמו על הטובה.
נמצאנו למדים עד כמה חשיבותה של ירידת הטל אצל הקב"ה ועל כך שרצונו של הקב"ה שלא להפסיק את ירידת הטל אפילו רק ללילה אחד.
-
האם באמת הטל אינו נעצר לעולם ?
ממשמעות הדברים שהבאנו לעיל ניתן להבין לכאורה כי הטל אינו מפסיק לעולם, וכי בכל לילה ולילה של כל ימות השנה יורד טל. האם באמת כך הם פני הדברים ? האם בכל מקום בעולם יש ירידת טל בכל לילה ולילה ? התשובה: לא ! יש מציאות שלא בכל לילה ולילה ירד טל, וזה יכול להיות בגלל שלל סיבות שנזכיר כמה מהן:
-
(א) לילה מעונן- כפי שהזכרנו לעיל בתחילת הדברים, ירידת הטל נובעת כתוצאה מהתקררות האויר לרמה שהוא מגיע לרווית- על (100 אחוזי לחות). אף אם האויר עצמו לא הגיע למצב של רווית- על, מ"מ מגע האויר בגופים שהטמפרטורה שלהם ירדה עד ומתחת לנקודת הטל תביא להתעבות האויר על גבי אותם גופים קרים, כך ששכבת הטל תכסה את אותם גופים. ואכן בלילות בהירים- עקב שחרור החום בלילה לאטמוספרה, פני הקרקע והסמוך לה מתקררים עד לאותה נקודת טמפרטורה המאפשרת לאדי המים שבאויר להתעבות ע"ג אותם גופים קרים ("גרעיני התעבות"). אבל בלילות מעוננים תהליך השחרור של החום מוגבל ע"י העננים, כך שהחום העצור בקרקע ובגופים אחרים אינו משתחרר בקלות והם אינם מתקררים מספיק, כך שלא נוצרים התנאים להיווצרות הטל על גביהם.
-
(ב) רוחות- הסעת האויר כפי שהיא בזמן שנושבים רוחות מפריעה לאדי המים להתעבות.
-
(ג) טמפרטורה גבוהה מידי- התופעה מוכרת לצערינו בשנים האחרונות במישור החוף. למרות הלחות היחסית המאוד גבוהה בתקופת הקיץ במישור החוף ובמיוחד בשעות הלילה אז הלחות היחסית מגיעה לשיא, בכל זאת יש לילות קיץ לא מעטים שבאיזורים שונים במישור החוף לא נראה במהלך הלילה הצטברות של טל (למרות שהלילה בהיר וללא רוחות), וזאת עקב כך שהטמפרטורה בלילה נשארת גבוהה יחסית עד כדי כך שהיא לא יורדת מתחת ל- 26 מעלות בלילה. בתנאים כאלה גם לפני השטח קשה להתקרר מהחום שהם קלטו במשך היום, וכך נשארים הגופים השונים בטמפרטורה לא מספיק קרה בכדי שיצטבר עליהם טל.
-
(ד) מזג אויר יבש באופן קיצוני- כולנו מכירים את התופעה של זרימות מזרחיות המביאות ליובש קיצוני. אז גם בלילה למרות עליית אחוזי הלחות בגלל התקררות האויר, בכ"ז מדובר עדיין באחוזי לחות שרחוקים מאוד מהלחות היחסית הנצרכת בשביל הצטברות טל. (לדוגמא- חווינו ימים לא מעטים השנה אפילו כאן במישור החוף שעקב זרימה מזרחית יבישה ירדה רמת הלחות במשך היום לרמה של 10% לחות ואפילו פחות, ולאחר מכן בלילה אע"פ שהיתה צניחה של כ- 20 מעלות, בכ"ז הלחות היחסית לא עלתה בשיא על 60%,- תנאים בלתי אפשריים לירידת טל.
וקצת נתונים על ירידת הטל בארץ (המכלול): מספר לילות הטל בישראל שונה מאזור לאזור. בממוצע, טל נוצר בכ-200 לילות בשנה בעמק יזרעאל ובשפלת החוף, 250 לילות בצפון הנגב, 150–180 לילות באזורי ההר ועד 50 לילות בעמק הירדן. באזורי הכנרת וצפון ים-המלח הטל נוצר במרבית ימי השנה (320–365 לילות).
-
-
לפי כל הנזכר לעיל כיצד יתפרשו דברי חז"ל שאמרו שהטל אינו נעצר לעולם ?
כפי שאפשר לראות בנתונים שהזכרנו לעיל, כמעט בכל איזורי הארץ אין ירידת טל בכל לילות השנה אלא רק בחלקם, ואפילו יש איזורים שברוב לילות השנה אין ירידת טל (איזור ההר, עמק הירדן), ויש שברוב לילות השנה יש בהם ירידת טל, אבל יש לילות רבים מאוד ללא ירידת טל. אז האם הטל נעצר או לא נעצר ?
לעניות דעתי נראה שהתשובה נתונה במילה "נעצר". בגמ' לא נאמר שהטל אינו "מפסיק" לעולם שאז היתה המשמעות שהוא יורד תמיד בכל לילות השנה ללא הפסקה בכלל, אלא נאמר שהטל אינו "נעצר". "נעצר" משמעותו היא הפסקה חריגה, עיכוב חריג מהרגיל, דבר הנובע מהנהגה שמיימית של שכר ועונש. לדוגמא- כשאנחנו מדברים על "עצירת גשמים", בודאי שאין אנחנו מתכוונים למצב שבין גשם לגשם יש הפסקה של שבוע ימים לדוגמא, כי למרות שיש כאן מצב של יום אחד של גשם ואח"כ הפסקה של שבוע ללא גשם, אין ההפסקה הזאת חשובה כ"עצירת גשמים", כי זה מצב טבעי לגמרי ונורמלי. וכן את העובדה שהגשם יורד רק פעם או פעמיים בשנה באילת ובכמויות קטנות לא נחשיב כ"עצירת גשמים", כי זה המצב הנורמלי שם מבחינה טבעית. רק הפסקה חריגה וממושכת בגשם שתהיה מלווה עם כמות מועטה של משקעים תיכנס תחת התואר של "עצירת גשמים" (ובמקרה דוגמת אילת- רק אם לא ירד גשם כלל במשך כל השנה אז נאמר שהיתה שם "עצירת גשמים", כי כאמור עצירת הגשמים נמדדת ביחס למצב הנורמטיבי באותו מקום).
וה"ה לענין "עצירת הטל", הפסקה מידי פעם הבאה לידי ביטוי בלילה שלא יורד בו טל אינה נחשבת כדבר חריג, אלא תופעה שיכולה לנבוע מסיבות טבעיות לגמרי כמו שהבאנו לעיל (לילה מעונן, רוחות, טמפרטורה גבוהה מידי, לחות נמוכה מידי),- תופעות שאך טבעי שיהיו, ולכן אם בגלל תופעה טבעית לגמרי לא יהיה טל אין זה נחשב שהטל "נעצר". ורק מציאות של טל שלא יורד כאשר מהבחינה הטבעית היו אמורים להיות התנאים לירידתו, את הדבר הזה אנו נכנה בשם "עצירת הטל", וכאמור הדבר הזה אינו קורה, כי הקב"ה הוציא את הטל מתחת להנהגת שכר ועונש והשאיר אותו תחת הנהגת הטבע הקבוע.
ובקיצור- כאשר אנחנו מדברים על "עצירה" של דבר מסוים (גשם, טל, רוחות), אנו מתכוונים לחריגה מהמצב הרגיל והטבעי. ולכן אע"פ שהטל אינו יורד בכל לילה, ויש איזורים שהטל לא יורד ברוב הלילות, מ"מ מכיון שכל זה קורה במסגרת חוקי הטבע הרגילים ואין זה דבר חריג, לכן לא נתייחס ללילה ללא טל כ"עצירת הטל". (כנלענ"ד).
-
אם כך הוא הדבר שמצד ההנהגה הטיבעית יש לילות שלא יורד בהם טל, כיצד יתפרש המעשה של גדעון?
כפי שרצינו לטעון, מצד חוקי הטבע יש לילות שבהם לא ירד טל, ובודאי שיש מקומות שבהם יהיו לילות רבים במשך השנה שלא ירד בהם טל עד כדי שברוב לילות השנה לא יורד בהם טל, ולכן מה שלא יורד טל באותם מקומות ברוב הלילות בודאי אינו נחשב כ"עצירת טל" כמו שגשם שאינו יורד בכל יום אינו נחשב כ"עצירת גשמים". והנה לעיל הבאנו את דברי התוס' (במסכת תענית ג' ע"א ד"ה ואילו בפירוש השני) וכן את דברי הילקוט מעם לועז, שעל בקשתו של גדעון שהטל ירד רק על הגיזה ואילו על שאר הארץ לא ירד טל נאמר "ויהי כן", ולא נאמר "ויעש אלוקים כן" כמו שכתוב בסימן השני, וזה משום שאין ה' יתברך מזכיר שמו על הרעה, כי אם יהיה חורב על כל הארץ היתה רעת יושבי בה (תוס'), אמר הקב"ה כל העולם בצרה ואני מיחד שמי והכתיב "כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע" (ילקוט). ויש להבין, וכי לילה אחד שלא ירד בו טל נחשב שכל העולם בצרה וזה רעה שאין הקב"ה מזכיר את שמו עליה, והרי כמה לילות יש בשנה שלא יורד בהם טל, וכפי שרצינו לפרש אין זה נחשב כ"עצירת טל" שפירושה הנהגה של שכר ועונש, אלא נחשב כהנהגה טבעית כמו ירידת הטל עצמה.
ואולי יש לפרש שבקשתו של גדעון בסימן הראשון היתה שה' ישנה מהטבע שהיה ראוי לאותו לילה שבו היה ראוי לרדת טל בכל הארץ, וגדעון ביקש שלא ירד טל בכלל. ודבר זה שהוא כנגד המצב הטבעי שהיה ראוי להיות הוא בכלל רעה וצרה, שהרי כפי שנביא בהמשך דברינו- יש בטל תועלת גדולה מאוד, ובהפסקה של אפילו לילה אחד יש הפסד של אותה תועלת, וממילא מה שה' שינה מהטבע שהיה ראוי לאותו לילה ומנע מהטל שהיה ראוי לרדת מלירד, דבר זה הוא דבר רע ונחשב לצרה, גם אם הוא רק לזמן מוגבל של לילה אחד.
וגם לפירוש הראשון בתוס' בתענית ולפירוש רש"י בספר שופטים שפירשו שה' לא שמע לבקשת גדעון שלא ירד טל באותו לילה בכל הארץ, וזאת בגלל ש"ברית כרותה לטל שאינו נעצר", צ"ל שאע"פ שהיה מדובר בעצירת הטל רק ללילה אחד, וכפי שכתבנו הרי הטל באופן טבעי אינו יורד בהרבה לילות בשנה, מ"מ יש להבדיל בין המציאות של אי ירידת טל הנובעת מסיבה טבעית שהיא אינה עומדת בסתירה לברית הכרותה עם הטל שאינו נעצר, לבין מציאות שבה מהבחינה הטבעית היה אמור לרדת טל, והקב"ה משנה את חוקי הטבע ומונע את ירידת הטל, שלגבי זה יש ברית כרותה שהקב"ה אינו משנה את ההנהגה הטבעית בכדי למנוע ירידת טל, ולכן גם כאן לא רצה ה' למנוע את ירידת הטל שבדרך הטבע היתה אמורה להיות באותו לילה, ובמקום זאת הוא עשה דבר לא טבעי בכך שגיזת הצמר ספגה כמות גדולה מאוד של טל שלא כדרך הטבע. (כנלענ"ד).
-
ז'ק אני חושב עכשיו, אולי נוציא איזה מגזין מידי חודש על ענייני מזג אוויר והמסתעף.
נדמה לי שאין עדיין כזה מוצר. -
ז'ק יש גם את דוד המלך שקילל את הר הגלבוע
אל טל ואל מטר
ואתה רואה שהוצרך להזכיר שניהם ולא רק מטר
מצד שני זה הרבה פעמים לשון המקרא -
אדיב הפוסט רק בראשיתו. יש עוד הרבה מה להוסיף ולדון, ונמשיך בזה בעז''ה בימים הקרובים. רק אני מקווה שהחברים כאן שרבים מהם הם ת''ח עם ראש שנון ישתתפו בנידונים שאני מעלה במהלך הפוסט, ואולי יביאו גישה אחרת ליישב את הקושיות שעולות מידי פעם.
-
פינקי אמר ב"מוריד הטל"- על הטל ועל חשיבותו לעולם (משולב תוכן תורני ומדעי):
ז'ק יש גם את דוד המלך שקילל את הר הגלבוע
אל טל ואל מטר
ואתה רואה שהוצרך להזכיר שניהם ולא רק מטר
מצד שני זה הרבה פעמים לשון המקראזה אחד מהנידונים שאני עומד לדון בהם בהמשך הדברים, בתקווה להשתתפותכם בדיון.
-
ואוו . איזה אוצר של ידע מרתק ומעניין.
מדמיין אותך מוסר בבין הזמנים, לבחורים ואברכים, הרצאה מרתקת בראי ההלכה והמוסר עם ניסויים מדעיים...(אני הכנתי פעם ללימודים ב"אחיה" עבודה על הנושא של "הלחות" - לא מתקרב למידע באיכות ובכמות שלך)
-
כמה הערות שוליות.
מעניין מה יהיה עם מישו יאמר בתפילה ותן מטר לברכה על פני האדמה, האם יצא ידי חובה?
.
.
אני תמיד הבנתי, שהתעבות של האדים זה במגע עם גוש קר יותר מהאויר שרווי בלחות. (ואתה בעצם טוען שעצם הנקודת הרוויה שהאויר כבר מלא ב100 אחוז לחות, אז העודפים הופכים להיות מים)
.
.
צרם לי הדימוי של שבעה באוקטובר לעם ישראל. כאילו עם ישראל הם מחבלים שרוצים לחדור ליריחו.
עם ישראל בהוראת הקב"ה אכן רוצים לכבוש את יריחו ולהרוג אותם. אבל הם לא מחבלים וכו'. -
אגב במן שירד לעם ישראל במדבר 40 שנה ירד (כך הזכירה לי הבת שלי בפסח) טל - מן - טל.
אז, איזה טל ירד להם? הטל הנ"ל או טל סוג אחר, שהיה סוג של שכבה כלשהי?
.
.
ובעניין המדעי, קראתי שחוקרי אקלים ישראלים יצרו אכן מבנים מיוחדים, למקומות שבהם אכן לא יורד גשם, אבל יש טל בלילה שמצטבר (וברוב המקומות נוטף ומתאדה על הבוקר) והם בנו מתקן לקליטת הטל שנשמר לשתיה וכו'
