נספח לפוסט "מוריד הטל": קללת דוד- ''הרי בגלבוע אל טל ואל מטר עליכם''
-
תחילה עיקרי הדברים של סיפור הרקע לקללת דוד על הרי הגלבוע: בשנה השלישית למלכות שאול, הפלישתים עולים למלחמה על ישראל. ישראל ניגפים לפני פלישתים, כאשר שיא המערכה מתרחשת בהר הגלבוע. המלך שאול ושלושת בניו נימצאים אף הם שם. הפלישתים משיגים את יהונתן ואבינדב ומלכישוע שלושת בני שאול והורגים אותם. הפלישתים מתחילים ''לסגור'' על המלך שאול, המלך שאול נכנס לטווח הפגיעה של הקשתים של פלישתים. המלך שאול מבין כי כלתה אליו הרעה, ומבקש מנושא כליו להרוג אותו בכדי למנוע את האפשרות של הפלישתים להתעלל בו. נושא הכלים מסרב להרוג את שאול, ואז מפיל המלך שאול את עצמו על חרבו ומת. למחרת מגיעים פלישתים ומוצאים את גופותיהם של המלך שאול ושלושת בניו מוטלים בהר הגלבוע. הם כורתים את ראשו של שאול, מוליכים את גולגלתו ברחבי ארץ פלישתים, ואת גופתו וגופות שלושת בניו הם תוקעים בחומת בית שן.
ובאותו זמן, דוד שהיה במנוסה מתמדת מפני שאול יושב בצקלג. לאחר שלושה ימים ממות שאול מגיע אליו פליט ממחנה שאול לצגלג ומבשר לדוד על מיתת שאול ושלושת בניו. דוד קורע את בגדיו ומתאבל על מות שאול ויהונתן בנו. ואז מקונן דוד את הקינה המפורסמת ''הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים''. בין השאר אומר דוד בקינתו ''הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן''.
וכאן יש לשאול כמה שאלות, חלקן עולות לנוכח התוכן שהובא בפוסט מוריד הטל העוסק בירידת הטל:
-
(א) האם באמת לא יורדים טל ומטר על הרי הגלבוע.
-
(ב) בפוסט מוריד הטל הבאנו את הסיפור של אליהו שמנע מהגשם מלרדת בימי המלך אחאב במשך שלוש שנים לאחר שנשבע לאחאב שלא ירדו טל ומטר כי אם לפי דברו של אליהו. ובגמרא במסכת תענית דף ג' ע''א מבואר שרק הגשמים נעצרו מחמת שבועתו של אליהו, אבל הטל לא נעצר, כי כך היא הנהגתו של השי''ת שהטל לא יעצר לעולם (וכלשון רש''י בשופטים פרק ו' פסוק ל''ח ''ברית כרותה לטל שאינו נעצר''). וא''כ יש להבין את קללתו של דוד "הרי בגלבוע אל טל ואל מטר עליכם", מה שייך לקלל שלא ירד טל, והיינו שיעצר לעולם, והרי ברית כרותה לטל שאינו נעצר.
-
(ג) האם המציאות הזאת של קללת דוד על הרי הגלבוע קיימת גם היום.
בשביל לנסות לענות על השאלות האלה, בואו ננסה לבדוק את הנתונים הידועים לנו. ונתחיל בשאלה הראשונה, האם לא יורדים טל ומטר על הרי הגלבוע? ובכן- לפי הידוע לנו היום יורדים גשמים על הרי הגלבוע בכמויות של בין 400-500 מ''מ גשם. האם לא יורד טל? אין לי נתונים, אך לא אתפלא אם אגלה שטל יורד גם יורד על הרי הגלבוע. הרי הגלבוע הם רכס של הרים הכולל כמה פסגות (11 פסגות), אך לא ידוע לנו היום על איזה חלק מרכס ההרים שלא יורד עליו גשם. הרי הגלבוע ידועים בפריחות האביב המרהיבות שלהם שבאות לאחר גשמי החורף, כאשר אחד מהמפורסמים שפורח על הרי הגלבוע הוא אירוס הגלבוע המרהיב ביופיו. גם מוכרים לנו עמק המעיינות על המעיינות והנחלים שבו (האסי, נחל הקיבוצים וכו') הנמצאים למרגלות הרי הגלבוע, שנביעת המים שלהם מגיעה ממעיינות שהספקת המים שלהם מגיעה מהגשמים שיורדים על הרי הגלבוע ומחלחלים בקרקע.
לנוכח הנתונים הנ''ל נשאלת השאלה: מה עם קללתו של דוד שלא ירד טל ומטר על הרי הגלבוע? האם קללתו של דוד היתה רק לזמן מסוים ובטלה לאחר זמן? ועל הצד שהיה זמן שקללתו התקיימה במלואה, מה בנוגע לטל, האם הטל נעצר, ואם כן כיצד זה מסתדר עם העובדה שברית כרותה עם הטל שלא יעצר.
בדברי המפרשים כמעט ולא מצאתי משהו שיכול לתרום לנו בביאור הסוגיא הקשה. ולכן בזהירות המתבקשת אנסה לתת אולי איזה כיוון ליישב שלא תהיה כ''כ סתירה בין הדברים, בתקווה שהדברים אינם טעות גמורה ו''שגיאות מי יבין'', ''והוא רחום יכפר עוון''.
-
-
קללת דוד על ירידת הטל- האם הדבר בידו?
כפי שמתבאר מהגמרא בתענית (ג' ע''א)- הטל אינו נעצר לעולם, ולכן שבועת אליהו שלא ירד טל ומטר נתקיימה רק ביחס לירידת הגשם שלא ירד שלוש שנים, אבל הטל המשיך לרדת כדרכו. ורש"י בספר שופטים (ו', ל''ח) כתב שברית כרותה לטל שאינו נעצר. ולפי''ז משמע שאת הטל לא ניתן להפסיק.
אך נראה שאין הדבר כן. בירושלמי (תענית פרק א' הלכה א') יש מחלוקת תנאים האם אליהו בשבועתו נשבע גם שלא ירד טל, שיש תנא שסובר ששבועת אליהו היתה גם על הטל. והגמ' שם דנה לפי אותו מ''ד היכן מצינו שהותרה שבועתו של אליהו על ירידת הטל, עיי''ש. ומ''מ מתבאר לפי דברי אותו מ''ד שאליהו באמת עצר בשבועתו את ירידת הטל בכל אותם שנים. וא''כ גם לענין קללת דוד י''ל שבודאי שהיה בכוחה למנוע את ירידת הטל על הגלבוע, ואין זה עומד בסתירה על כך שהטל באופן כללי אינו נעצר לעולם, כי במקרה פרטי כמו של שבועת אליהו או קללת דוד הטל יכול להיעצר.
והנה דעת הבבלי בגמ' בתענית היא כמ''ד שהטל לא נעצר בימי אליהו. וכתב המהרש''א (בחידושי אגדות תענית ג' ע''ב), וז''ל: הגם אם טל אינו נעצר, מ''מ באותן שני אליהו היה נעצר מכח שבועתו דאליהו, ועל דרך ''וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ''- מה שהצדיקים גוזרין הקב''ה מקיים גם בכהאי גוונא שהוא כנגד הטבע וכו', עכ''ל. ומתבאר מדברי המהרש''א שיש כח ביד הצדיקים לגזור דבר אף כנגד הטבע, ואף גזירת צדיק שלא ירד טל יכולה להתקיים. וא''כ גם לענין קללת דוד י''ל שהיה בכוחה למנוע את ירידת הטל על הגלבוע אף שזה כנגד הטבע שהוטבע ע''י הקב''ה בעולם שהטל לא ייעצר.
ובאופן אחר אולי יש לחלק בין עצירת הטל בכל הארץ לבין עצירת הטל באופן נקודתי על מקום מסוים ומוגבל כמו על הגלבוע בלבד, שבשונה משבועת אליהו שם היה הטל אמור להיעצר בכל הארץ, בקללת דוד הקללה היתה רק על הגלבוע ולא יותר, ואילו בשאר כל המקומות המשיך הטל לרדת כדרכו. ויתכן שבאופן כזה שבו הטל יורד בכל העולם כרגיל ורק במקום אחד אינו יורד, אין זה עומד בסתירה לברית שכרותה לטל שלא ייעצר, כי הברית היתה על ירידת הטל באופן כללי שלא תיעצר, אבל נקודתית יתכן שייעצר ואין זה נחשב כאילו נעצר הטל כיון שבשאר המקומות הוא יורד כדרכו. (ובמיוחד שייכים הדברים לפי מה שנזכיר לקמן שיתכן שגם בהרי הגלבוע לא היתה הקללה על כל רכס ההרים (הכולל 11 פסגות), אלא רק על אותו הר מסוים מאותם ההרים שעליו מתו שאול ובניו).
-
נסיון להסבר חדש על קללת דוד
הנה כל מה שכתבנו לעיל הוא מתוך נקודת הנחה שקללת דוד היתה שהטל והמטר לא ירדו בכלל על הרי הגלבוע. אך נמצא לפי"ז שע"פ המציאות המוכרת לנו היום שבה יורדים גשמים בהרי הגלבוע בשיעור דומה למה שיורד בהרי ירושלים (ומן הסתם גם יורד טל), א''כ הקללה אינה מתקיימת היום. וכאמור- לא מוכר לנו בכל רכס ההרים המרכיב את הרי הגלבוע איזה מקום שלא יורד בו כלל גשם או טל שנוכל לתלות שהקללה היתה רק ביחס לאותו מקום. ונמצא לפי''ז שקללת דוד לא נתקיימה לדורות, אלא רק לזמן מסוים.
ואולי יש לומר מהלך מחודש בנושא זה של קללת דוד, ולפי המהלך הזה נוכל לפרש שקללת דוד היא לדורות ומתקיימת גם בימינו, וירידת הגשמים על הגלבוע אינה עומדת בסתירה לקללה. ועיקרי הדברים- דוד בקללתו ''הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם'' לא נתכוין שישתנה הטבע לגמרי עד כדי כך שהגשם והטל ירדו בכל מקום ואילו בגלבוע לא ירדו כלל, אלא כוונתו היתה שהטל והמטר לא ירדו באופן שיהיה מהם תועלת כפי שיש בשאר המקומות מירידת הגשם והטל. וזה יכול להיות בשני אופנים: (א) או שהגשם והטל לא ירדו בכמות הראויה לגדל אילנות ולגדל גידולי שדה שונים. (ב) כפי שהבאנו בפוסט מוריד הטל, יש ברכה המתלווה לירידת הגשם והטל הגורמת לארץ לגדל אילנות ותבואות, כי לא תמיד כל גשם וכל טל מביאים לתוצאה הברוכה של גידול אילנות ותבואות. והבאנו באותו הפוסט שיש שפירשו על דרך זאת את ברכת יצחק ליעקב "ויתן לך האלוקים מטל השמים" וכן את ברכת יעקב ליוסף שברכו "ברכות שמים מעל" וכן את ברכת משה ליוסף "מבורכת ה' ארצו ממגד שמים מטל",- שכל הברכות האלה היו לא על עצם ירידת הטל, שהרי הטל לא נעצר, אלא על כך שהטל (והמטר) ירד לברכה ויגרום לרוב דגן ותירוש וכו'. ולפי''ז אולי י''ל על דרך זו שגם קללת דוד היתה שתיעדר מהגשמים שירדו על הגלבוע אותה ברכה ואותו כח להצמיח. ויעוין בגמ' בתענית (ג' ע''ב) ששם מבואר שאע''פ שבמעשה של אליהו ואחאב הטל לא נעצר, מ''מ הוא לא ירד לברכה, ופירש רש''י שלא היה בכוחו להצמיח שום צמח.
וכאן אנו מגיעים למציאות הידועה לנו עד היום. הרי הגלבוע הם הרים די שוממים בימי הקיץ. מי שנמצא בעמק המעיינות מכיר את הנוף של מורדות הרי הגלבוע (ההרים עם טורבינות הרוח בראשם), הרים שוממים ויבשים לגמרי בצורה בולטת. הצמחייה (עצים) שכן אפשר לראות שצומחת על הרי הגלבוע פה ושם היא תוצאה של נטיעות יזומות של קרן קיימת לישראל. באופן טבעי אין כמעט צמחייה על הרי הגלבוע בתקופת הקיץ, ובמקום שיד אדם לא התערבה בו ההרים עומדים שוממים וקרחים. הנוסע היהודי המפורסם בנימין מטודלה מפרסם בספרו את תיאור ההר, וכך הוא כותב: "ומשם (משכם) ארבע פרסאות להר הגלבוע, וקורין לו בני אדום מונטו גלבוא, והיא ארץ יבשה מאוד". ראשוני המתיישבים באזור הגלבוע מצאו את ההר יבש וללא עצים. בלט במיוחד בשממונו הר אחד, אותו קראו תושבי העמק "הר הקללה". שם ששונה מאוחר יותר לשמו הנוכחי- הר שאול.
המציאות הזאת בולטת לנוכח הרים אחרים עם נתוני משקעים דומים שאינם בעלי מראה שומם כ"כ. אז אולי נוכל לומר שדוד לא התכוין בקללתו לכך שלא ירד כלל גשם וטל בהרי הגלבוע, אלא שלא תצמח ברכה מירידת אותו גשם על ההר.
ואפשר ליתן בזה טעם, שבילקוט שמעוני (שמואל ב', א' כ''א) הביא מי שפירש שהסיבה שקילל דוד את הרי הגלבוע, שהנה חז''ל אמרו שהראה הקב''ה למשה דור דור ודורשיו דור דור ופרנסיו, והראה לו בין השאר את שאול ובניו נופלים במלחמה. אמר משה: ריבונו של עולם, מלך ראשון שיעמוד לישראל יפול בחרב?! אמר לו הקב''ה: לי אתה אומר?! לך ואמור אל הכהנים, כלומר שהריגת נוב עיר הכהנים ע''י שאול קיטרגה עליהם. ולכן קילל דוד את הרי הגלבוע שלא יניבו ''שדי תרומות'', כלומר שדות המניבים תבואות שראויות לבוא לידי תרומה לכהן, שלא יבואו הכהנים לקחת תרומות בהרי הגלבוע דבר שיגרום תמיד להזכיר עוון שאול. (ויש עוד מפרשים שפירשו שזאת היתה קללת דוד ''אל טל ואל מטר עליכם ושדי תרומות'', דהיינו שלא ירד גשם וטל כדי שלא יגדל עי''ז תבואה שיכולים לעשות ממנה חלה. עיין בתרגום ובפי' מהר''י קרא).
נימצא לפירוש זה שעיקר הקללה על הטל והמטר היתה בכדי שלא יגדלו על ההר תבואות שראויות לבוא לידי תרומה וחלה. ולפי''ז גם באופן שירדו גשמים וירד טל אך לא יהיה בכוחם להצמיח דבר ראוי,- גם בזה נתקיימה התכלית של הקללה, ואין צריך שלא ירדו גשם וטל באופן מוחלט. ונמצא לפי''ז שהמציאות המוכרת לנו גם היום, שמצד אחד יורדים גשמים על הרי הגלבוע, אך בכ"ז הרי הגלבוע אינם מקום אטרקטיבי לניהול חקלאות, וגם באופן טבעי אין בהם כמעט צמחייה, כל זה מתאים לתכלית קללתו של דוד. ומ''מ הדברים מחודשים, וצ''ע אם הדברים נכונים.
-
דעה שהקללה היתה רק לזמן מוגבל
לאחר שסיימתי לכתוב את הדברים, חיפשתי ומצאתי בשם ספר תנופה חיים (לרבי חיים פלאג'י) שכתב לפרש שקללת דוד בטלה לאחר קבורת שאול ובניו בארץ בנימין, דהיינו שלוש שנים לאחר מיתת שאול וקללת דוד.
ונזכיר את עיקרי הסיפור: הגיבעונים היו משבעה עממין שנצטוו ישראל להשמיד אותם בכניסתם לארץ. כאשר הגבעונים ראו את מה שעשו יהושע וישראל ליריחו ולעי, הם התחפשו ולבשו בגדים בלויים והביאו איתם אוכל ישן ומעופש ונאדות מים בלים ומבוקעים, כך שהם היו ניראים כמי שבאו ממקום רחוק מאוד. הם באו למחנה ישראל וסיפרו שהם הגיעו ממקום רחוק מאוד, ובקשתם היא לכרות ברית עם יהושע וישראל. בסופו של דבר יהושע והנשיאים כורתים עם הגבעוניים ברית ונשבעים להם שלא יהרגו אותם. לאחר שהתגלתה התרמית, יהושע הופך את הגבעוניים לחוטבי עצים ושואבי מים לצורך המשכן והמקדש. ולמעשה פרנסתם של הגבעוניים בכל הדורות הבאים הגיעה מתפקיד זה של חטיבת עצים ושאיבת מים לבית ה'.
והנה לאחר כ- 400 שנה, בימיו של המלך שאול, דוד נמלט מפני שאול שרודף אותו. דוד מגיע לנוב עיר הכהנים כאשר אוחז אותו בולמוס מחמת הרעב, דבר שהוא בגדר של פיקוח נפש. דוד מבקש מאחימלך הכהן לתת לו לאכול מלחם הפנים. בגלל מצב פיקוח הנפש אחימלך נותן לדוד לאכול מלחם הפנים, ולאחר מכן גם נותן לו את חרבו של גוליית שהיתה מאופסנת במקום. אחימלך יודענשדוד הוא חתנו של המלך שאול ואינו מעלה על דעתו שדוד נמלט מפני שאול, ולכן הוא משתף פעולה עם דוד.
ובנוב נמצא דואג האדומי בזמן שכל זה קורה. דואג הולך ומלשין לשאול על אחימלך הכהן שהאכיל את דוד ואף סיפק לו נשק. שאול קורא לאחימלך הכהן ולכל כוהני נוב עיר הכהנים ומאשים אותם בקשירת קשר כנגד המלך בכך ששיתפו פעולה עם דוד. הטענה שהם לא ידעו שדוד הוא אויב למלך שאול לא מתקבלת, ובפקודת שאול נהרגים כל כוהני נוב וכל יושבי נוב, אנשים נשים וטף, ואף את כל בעלי החיים שבנוב הרגו. המעשה הזה של שאול חורץ את גזר דינו משמים למיתה בידי פלישתים, הוא ושלושת בניו, והם נהרגים במלחמה כפי שהבאנו לעיל בתחילת הפוסט.
לאחר מות שאול, היה בארץ רעב (בצורת) במשך שלוש שנים רצופות. בשנה השלישית לרעב שואל דוד באורים ותומים על מה ולמה בא הרעב. ה' עונה לו "אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעֹנִים". "אל שאול"- ששאול לא נספד כהלכה. "על אשר המית את הגבעונים"- נחלקו רבותינו בפירוש הדברים. בירושלמי (סנהדרין פ"ו ה"ז) מבואר שכשהרג שאול את אנשי נוב עיר הכהנים, נהרגו גם שבעה גבעונים שהיו שם. ובבבלי (יבמות ע"ח ע"ב) מבואר שמתוך שהרג את הכהנים, והיו הכהנים מספקים מים ומזון לגבעונים, נמצא שהגבעונים נשארו ללא מקור פרנסה, וזה חשוב כאילו הוא הרג אותם. (ע"פ רש"י).
דוד מבין שבלא לפייס את הגבעונים הרעב והבצורת ימשיכו. הוא פונה לגבעונים לפייס אותם, והם לא מסכימים להתפייס אא"כ יתנו להם שבעה מבניו הנותרים של שאול והם יתלו אותם בגבעת שאול. בלית ברירה דוד נותן שבעה מבני שאול ביד הגבעונים שתולים אותם. (בעיקבות זאת גזר דוד על הגבעונים שהם פסולים מלבוא בקהל).
לאחר המעשה, הולך דוד ואוסף את עצמות שאול ויהונתן בנו שהיו קבורים עד עתה ביבש גלעד, וביחד עם עצמות שבעת בני שאול שהרגו הגבעונים הוא קובר אותם בארץ בנימין סמוך לקבר קיש אביו של שאול. דוד דואג שיספידו את שאול ובניו בכל ערי ישראל, ואז "וַיֵּעָתֵר אֱלֹקִים לָאָרֶץ אַחֲרֵי כֵן",- גזירת הבצורת מתבטלת ויורד גשם ככל הצורך.
ופירש רבי חיים פלאג'י שבאותה עתירה שנעתר אלוקים לארץ נתבטלה גם הקללה של דוד שלא ירדו טל ומטר על הרי הגלבוע, שהרי כעת נקברו שאול ובניו בקבר הראוי להם וניספדו כראוי להם, ולכן בטלה גם קללת דוד שלא ירדו טל ומטר על הרי הגלבוע מקום הריגתם.
ולפי דבריו נמצא שקללת דוד נתקיימה רק שלוש שנים. אבל לאחר קבורת שאול ובניו בקברי אבותם והספדם כראוי נתבטלה הקללה.
-
האם הקללה היתה על כלל הרי הגלבוע?
כפי שהזכרנו בתוך הדברים לעיל, הרי הגלבוע הם רכס הרים שבו קיימות 11 פסגות. ושמעתי פעם מי שרצה לפרש שיתכן שקללת דוד לא היתה על כלל ההרים המרכיבים את רכס הרי הגלבוע (המשתרעים על שטח באורך 18 ק''מ ורוחב של כ- 8 ק''מ), אלא היתה רק על אותו הר מסוים מבין ההרים המרכיבים את הרכס שעליו נפלו שאול ובניו. ורצה לפרש בזה את לשון הקינה ''הרי בגלבוע אל טל ואל מטר עליכם'' ולא נאמר ''הרי הגלבוע''. ורבים מן המפרשים כתבו שמש''כ ''הרי בגלבוע'' בבי''ת ה'''ז כאילו כתוב ''הרי הגלבוע''. אך אם נאמר שהקללה לא היתה על כלל ההרים אלא רק על אותו הר עליו נפלו שאול ובניו, אז י''ל שלכך נכתב "הרי בגלבוע" שמשמעותו הרים שבגלבוע, דהיינו הרים מסויימים שנמצאים בתוך הרי הגלבוע, והכוונה היא לאותו הר/ הרים עליהם נפלו שאול ובניו.
