באמת הייתי צריך לשבור את הראש עם הרעיון הזה,
לא אכחיש, לאחר שעלה לי הרעיון וכתבתי את הסצנה הראשונה של כל הסיפור נעזרתי בבינה ידידתינו שהשחיזה לי עוד טיפה את הסיפור להנאת הציבור.

אדיב התותח שמתי לב שאתה מפרגן המון לייקים באדיבות יתר, אבל את עצמך שכחתה בכל הסיפור.

אדיב אמר ב"משבר האקלימוס" - סיפור לכבוד חודש אדר!:

הם יצאו לדרך, אבל במחסום הדרכים הראשון עצר אותם מאור גליל העליון . הוא לא היה סתם שומר, הוא היה פנס רחוב אנושי שנדלק בכל פעם שדיברו על קור. "לאן אתם חושבים שאתם הולכים?" שאל אדיב כדרכו. ישיר ענה לו מיד: "להציל את המדינה מהחמסין, יא חביבי!".

אבל כנראה שסבאלה באמת הזדקן קצת שהוא לא שם לב לזה....
אחרת היית צריך להיות גם מן הנעלבין ואינם עולבין....

כשריח אוזני ההמן התערבב באוויר הקפוא של ירושלים, התיישב אקלימוס על ערימת שלג והכריז: "חברים, אל תחגגו יותר מדי," הוא אמר בחיוך עקום, "הסתכלתי עכשיו במפות של ג'י-אף-אס".

כל החבורה השתתקה. נתי ו כחול לבן הפסיקו לרקוד. אפילו מאור גליל העליון כיבה את האור שלו לרגע.

"נו?" שאל ז'ק בחרדה, "מה רואים?"

"כרגע," אמר אקלימוס, "בסוף הטווח יש עוד מערכת. וזו לא סתם מערכת, זה נראה כמו 'אם כל הסופות'. המפות נצבעו בסגול כהה, כזה שגורם ל שלג 2013 להיראות כמו טפטוף קל".

אוהב שלג לא ישבע קפץ ממקומו: "באמת?! שלג בנתיבות? שלגבאילת ?".

"זהו, שזה בסוף הטווח," הזכיר הגיוני בציניות, "ובסוף הטווח, כידוע, גם החרמון יכול להפוך לאילת תוך עדכון אחד של הצהריים".

צבי דוידוביץ צחק בקול אפל: "אל דאגה, המכונה שלנו עדיין עובדת. אם המערכת הזו תעז 'להתמתן' או לברוח לטורקיה, אנחנו נשלח את איש השלגים למשוך אותה מהאוזניים ישר לפה".

ישיר נאנח ומלמל: "סוף הטווח... המקום שבו כל החלומות נולדים, ובו רובם גם הולכים לישון. אבל היי, לפחות הפעם המציאות עלתה על כל אפיק ים סוף דמיוני".

וכך, כשהם מביטים לשמיים ומחכים לעדכון המודלים הבא, הם ידעו שגם אם הסופה הבאה תישאר רק על המסך, את הנס של "משבר ה אקלימוס " בפורים – אף מפה לא תוכל למחוק.

סוף!

השמועה על הגיבורים התפשטה מהר יותר מקור. כשהם ירדו מההרים, כל חובב שלגים אפשרי חיכה להם עם מסיבת הפתעה. הרחוב הראשי של ביתר ירושמיים הפך לרחבת ריקודים מושלגת.

דודשלג הגיע מחופש לענן סופת שלגים ענקי, זורה פתיתים מזויפים לכל עבר. פינקי , במקום הקינוח המוכר, הגיעה מחופשת לפינגווין ענק עם כובע ורוד. היא חילקה לכולם שוקו חם וסיפרה בדיחות קרח.

מאור גליל העליון הפך למגדלור זוהר שהאיר את המסיבה כולה, כשהוא מקרין תמונות של תחזיות שלג היסטוריות על העננים. צבי דוידוביץ שמר על הגישה ל"בופה", שהורכב כולו מסוגי קרח שונים בטעמים משונים – "כי צריך לאכול משהו אפל לפעמים", כך הוא טען.

ג'מיני המלך הופיע בתחפושת של כדור שלג ענקי, שמסתובב וזורק קונפטי. אפיק ים סוף היה מחופש לגמל מצונן, ששאל כל אחד: "יש פה שלג? באמת שלג? או שזה רק חלום בלהות של איש מדבר?".

ישיר היה לבוש כמו מד חום ענק, וכל רגע היה צועק: "הטמפרטורה יורדת! יורדת!". גשום וסוער ניסה לנגן על גיטרה קפואה, אבל הצלילים שיצאו היו רק חריקות ורעשים. הגיוני ישב בצד וניסה להבין איך כל זה קרה, בעוד יהודי קדוש אחד רקד במעגל סוער עם דמויות שלג קטנות.

שלגונית חילקה סוכריות קרח בצורת פתיתי שלג, ו חיים 2 עזר ל דוד 4 לבנות איש שלג ענק בדמות "משבר ה אקלימוס " עם כתר מלכותי. כולם רקדו, שרו, ולראשונה מזה שנים, הרגישו את הקור בנשמתם. "זה היה שווה את זה," אמר דודשלג , כשהוא מסתכל על השלג בשפע מסביב. "עכשיו רק נותר לחכות לפורים הבא... ואולי לנסות לשמור על הקור עד אז!"